הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,<\/p>\n
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,<\/p>\n
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,<\/p>\n
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת…<\/p>\n
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:<\/p>\n
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;<\/p>\n
אוֹמְרִים, אַהֲבָה<\/strong> יֵשׁ בָּעוֹלָם –<\/p>\n מַה-זֹּאת אַהֲבָה?<\/p>\n הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,<\/p>\n הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;<\/p>\n עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –<\/p>\n אֵין לִי דָבָר…<\/p>\n ח. נ. ביאליק<\/p>\n ניתן למצוא היום תעשיה גדולה סביב נושא האהבה<\/a>. כמעט בכל שיר פופולארי, סרט שובר קופות וספר רב מכר, הנושא העיקרי אות<\/a>ו מוכרים הוא האהבה<\/a>. אתרי אינטרנט למכביר מוכרים אהבה<\/a> או סיכוי לאהבה<\/a>, ובכל זאת התחושה הכללית היא שדווקא המסחור של המונח הפופולארי, כל כך, מסתיר את האמת על כך שהאהבה<\/a>, היום, היא יותר נדירה מאי פעם. אהבת אמת היא כפרפר נדיר שגדודי חוקרים רצים ומחפשים אחריו, עם זכוכיות מגדלת ורשתות ואינם מצליחים, כמעט, להעלות דבר ברשתותיהם.<\/p>\n ההוכחה לכך היא הבדידות ההולכת וגוברת של הפרט בחברה המודרנית. פחות ופחות זוגות נישאים ומצליחים להישאר יחד לכל ימי חייהם. אלו הנישאים, ומחזיקים מעמד, נזקקים, ברובם, לייעוץ נישואין וענייני זוגיות, ואין בזה שום ערובה להצלחת הקשר. מדורי העצות בעיתונים וספרי העצות בחנוייות הספרים מלאים בדיונים עמוקים בנושא שאפשר להגדיר אות<\/a>ו בפשטות ” איך להחיות מתים?”, כאשר מדובר במערכות יחסים שהיו רומנטיות בעבר, ושהמוות בהן מסתיר כל ניצוץ חיים ששרד. התוצאה היא ריחוק בין בני הזוג, גם אם אין פירוד המביא לגירושין. הסממנים הבולטים ביותר לכך היא מגפת הבגידות מחד ומגפת הדיכאון מאידך, כאשר המגפה<\/a> האחרונה גורמת לעלייה מסחררת בצריכה של תרופות נגד דיכאון. נסיון מעשי בחיי היום-יום שלנו ושל אלו החיים בסביבתנו המיידית מראה על פשיטת רגל כללית של נושא האהבה<\/a> בחיי הפרט בחברה המודרנית.<\/p>\n המקובלים של כל הזמנים לימדו תמיד שכדי להשיג דבר מה חייבים, כתנאי מוקדם והכרחי, לבדוק אם המודעות שלנו מוכשרת לאיתורו ולהשגתו. כאשר ננסה לבדוק אצל האדם הממוצע, חברים, בני משפחה, שותפים לעבודה, מהי הגדרתו של מושג האהבה<\/a>, נבין שיש לנו בעיה. ואולי, בעצם ההגדרה הלקויה של העניין, בחברה שלנו, טמונה הבעיה ושם הפיתרון. הרי כל מי שלומד להיות מקצועי בכל תחום שהוא יודע שהגדרת המטרה בצורה נכונה היא הכרחית לצורך השגתה ומימושה. ואם המטרה היא כל כך חשובה כמו אהבה<\/a>, מדוע שזה יהיה שונה לגבי מטרה כל כך נעלה ומרכזית בקיום האנושי?<\/p>\n בבואנו להגדיר את המטרה, אהבה<\/a>, ניתקל בקשיים כבר בתחילת הדרך.<\/p>\n בעיה ראשונה היא שהמציאות<\/a> מראה שמה שאנחנו מגדירים היום אהבה<\/a>, זה לא מה שהגדירו פעם כאהבה<\/a>. מה שהיום מגדירים בירושלים אהבה<\/a>, זה לא מה שהגדירו לפני 150 שנה בירושלים, בבייג’ינג או בלונדון. דוגמה לבילבול בנושא ניתן למצוא באחד הסרטים המפורסמים שמביא את הקונפליקט הזה. טוביה החולב, גיבור הסרט – כנר על הגג, מבולבל מאות<\/a>ה סיבה, כולם סביבו עוסקים בעניין האהבה<\/a>, ועוברים תהפוכות גורל<\/a> בעיקבות האהבה<\/a> אות<\/a>ה הם חווים. בשלב זה, טוביה בא אל אשתו ושואל אות<\/a>ה, בשיר: “האם את אוהבת אות<\/a>י?”, והיא עונה לו, “האם אני אוהבת אות<\/a>ך?” הרי במשך 25 שנה אני מכבסת לך אני מנקה אחריך, אני מכינה לך אוכל, ואם זו לא אהבה<\/a> אז מה זו אהבה<\/a>?<\/p>\n האם זה מה שאנחנו רואים בסרטים? גבר ואשה נפגשים, לאחר מתח וקונפליקטים הם מגלים שהם אוהבים זה את זה, ופתאום נדלק הגיץ ותוך כמה דקות הם כבר במיטה ויש אהבה<\/a>. כאילו שזה כל כך פשוט ובקלות. לצערנו, אנשים הולכים ומחפשים את האהבה<\/a> הזאת, שהם ראו בסרטים מאז שהם היו ילדים. האם זוהי אהבה<\/a>?<\/p>\n אדם מאוהב, לפי ההגדרה הזאת בחברה של היום, מתנהג בדפוסים די קבועים: הוא סהרורי, הוא מפוזר, הוא באופוריה, חסר אחריות וכדומה. אפשר להגדיר זאת בשלש מילים “הוא איננו במיטבו” . כמובן שהמצב איננו כזה תמיד כך ויש מקרים שונים ומשונים. לא כולם מתחתנים מתוך אופוריה של אהבה<\/a> כמתואר לעיל. הרבה מתחתנים פשוט משום תועלת ונוחות.<\/p>\n הבעיה היא שאחוזי הגירושין הולכים ועולים כאשר גם אלו הנשואים אינם מאושר<\/a>ים מהבחירה שלהם חלק גדול מדי מהזמן אלא שההרגל, הילדים, המחוייבויות, הפחד מהבדידות, חוסר הוודאות<\/a> הכלכלי<\/a>ת וכו’ מונעים מאנשים רבים מלהתגרש למרות שנישואיהם לא עלו יפה<\/a>.<\/p>\n התוצאה היא ששמו של מוסד הנישואין הולך ומאבד את האטרקטיביות שלו. אנשים מפחדים להנשא ולהכנס למצב שיכול להיות אומלל ורווי סבל. רבים דוחים את הנישואין רק לזמן שבו השעון הביולוגי המתקתק מלחיץ יותר מן הפחד מהתחייבות לזוגיות. במקרים אחרים אנשים מעדיפים להיות משפחה חד-הורית רק כדי לא להצטרך להתמודד עם רצונותיו, מאווייו וגחמותיו של עוד שותף לחיים.<\/p>\n מה הסיבה לכך שכל כך הרבה זוגות נכשלים להיות מאושר<\/a>ים בחיי הנישואין שלהם?<\/p>\n התשובה לכך נעוצה בהגדרת המהות של מושג האהבה<\/a><\/strong> כפי שנאמר לעיל. על פי חכמת הקבלה, המילה אהבה<\/a> שהגימטריה<\/a> שלה היא 13 (א=1 + ה=5 + ב=2 + ה=5 = 13) מתחברת למושג חשוב אחר והוא אחד שגם הוא בגימטריה<\/a> 13 (א=1 + ח=8 + ד=4 = 13). כדי שתהיה אהבה<\/a>, שני אנשים צריכים להגיע למצב שבו הם אחד. האר”י הקדוש מלמד שכאשר שואל הגר את רבי עקיבא איך אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת? עונה לו הרב “ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה”, כלומר זה כלל שכולל את כל מצוות התורה.<\/p>\n כלומר, יציאת האדם מאהבת עצמו האנוכית למקום של אהבת הזולת, נתינה אמיתית ורגישות היא מטרת התורה. והדרך היעילה והאינטנסיבית ביותר להגיע לזה היא במוסד הנישואין. שם הדרישה והתביעה להקשיב, לעזור, לאהוב ולתת היא הגדולה ביותר ושם ההיזדמנות הגדולה ביותר לאדם להשתנות ולהשתפר.<\/p>\n שואל הרב אשלג: מדוע זה חשוב? והתשובה היא שרק כאשר אנחנו לומדים לאהוב את הזולת, בשר<\/a> ודם, אנחנו יכולים להקנות לעצמנו את היכולת להתחבר למה שמחוצה לנו – בורא עולם. ולכן, מי שאינו מסוגל לאהוב אנשים אינו יכול להתחבר לבורא עולם ולשפע שהוא נותן לעולם. השפע הזה כולל את כל המזל, הברכה<\/a>, בריאות<\/a> והצלחה שאנו יכולים לחוות.<\/p>\n כדי שתהיה אחדות אמיתית בין בני הזוג, עבודת צוות, צריכה להיות מודעות גבוהה יחסית ועבודה רוח<\/a>נית שבה כל אחד מבני הזוג מגיע למחוייבות להתגבר על האנוכיות הטבעית שלו בחזקת “מה נתת לי היום כדי שאוהב אות<\/a>ך?”. במקום זה צריכה להיות מחוייבות של “מה ביכולתי לעשות ולתת כדי שזה יעבוד”.<\/p>\n מכיוון שאנו חיים בחברה שמחנכת להישגיות, תחרותיות ולאנוכית. חברה שמאדירה ומפארת את אלו שהם לא “פראיירים”. ברגע שכל צד עסוק במה הוא מקבל מן הקשר, אנחנו נמצאים במרשם בטוח לאסון.<\/p>\n כל זמן שאנו מנהלים חשבונות במהלך קשר הזוגיות של ציפיות ו”כמה קיבלתי עד עכשיו” אנחנו בדרך לאסון. רק ברגע שהמחיצות האלו נופלות ולשני הצדדים יש מחוייבות לבנות את הקשר לאורך<\/a> זמן ובהשקעה של זמן<\/p>\n חכמת הקבלה עוסקת בדרכים שצריך לנקוט האדם שרוצה לזכות בזוגיות שמקדמת אות<\/a>ו ולא בכזו שמגבילה אות<\/a>ו. מה צריך לעשות אדם כדי לזכות ולמצוא את הנפש התאומה שלו, המחצית השניה? מה הוא יכול לעשות כדי להוציא מכל מערכת יחסים את הטוב ביותר ולמצות בזה את הפוטנציאל שגלום בחייו?<\/p>\n לשמיעת הרצאה על “מהי אהבה<\/a> על פי חכמת הקבלה” לחצו כאן<\/a><\/p>\n","protected":false},"excerpt":{"rendered":" הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,<\/p>\n וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,<\/p>\n וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,<\/p>\n קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת…<\/p>\n וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:<\/p>\n נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;<\/p>\n אוֹמְרִים, אַהֲבָה<\/strong> יֵשׁ בָּעוֹלָם –<\/p>\n מַה-זֹּאת אַהֲבָה?<\/p>\n הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,<\/p>\n הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;<\/p>\n עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –<\/p>\n אֵין לִי דָבָר…<\/p>\n ח. נ. ביאליק<\/p>\n ניתן למצוא היום תעשיה גדולה סביב נושא האהבה<\/a>. כמעט בכל שיר פופולארי, סרט שובר קופות וספר רב מכר, הנושא העיקרי אות<\/a>ו מוכרים הוא האהבה<\/a>. אתרי אינטרנט למכביר מוכרים אהבה<\/a> או סיכוי לאהבה<\/a>, ובכל זאת התחושה הכללית היא שדווקא המסחור של המונח הפופולארי, כל כך, מסתיר את האמת על כך שהאהבה<\/a>, היום, היא יותר נדירה מאי פעם. אהבת אמת היא כפרפר נדיר שגדודי חוקרים רצים ומחפשים אחריו, עם זכוכיות מגדלת ורשתות ואינם מצליחים, כמעט, להעלות דבר ברשתותיהם.<\/p>\n ההוכחה לכך היא הבדידות ההולכת וגוברת של הפרט בחברה המודרנית. פחות ופחות זוגות נישאים ומצליחים להישאר יחד לכל ימי חייהם. אלו הנישאים, ומחזיקים מעמד, נזקקים, ברובם, לייעוץ נישואין וענייני זוגיות, ואין בזה שום ערובה להצלחת הקשר. מדורי העצות בעיתונים וספרי העצות בחנוייות הספרים מלאים בדיונים עמוקים בנושא שאפשר להגדיר אות<\/a>ו בפשטות ” איך להחיות מתים?”, כאשר מדובר במערכות יחסים שהיו רומנטיות בעבר, ושהמוות בהן מסתיר כל ניצוץ חיים ששרד. התוצאה היא ריחוק בין בני הזוג, גם אם אין פירוד המביא לגירושין. הסממנים הבולטים ביותר לכך היא מגפת הבגידות מחד ומגפת הדיכאון מאידך, כאשר המגפה<\/a> האחרונה גורמת לעלייה מסחררת בצריכה של תרופות נגד דיכאון. נסיון מעשי בחיי היום-יום שלנו ושל אלו החיים בסביבתנו המיידית מראה על פשיטת רגל כללית של נושא האהבה<\/a> בחיי הפרט בחברה המודרנית.<\/p>\n המקובלים של כל הזמנים לימדו תמיד שכדי להשיג דבר מה חייבים, כתנאי מוקדם והכרחי, לבדוק אם המודעות שלנו מוכשרת לאיתורו ולהשגתו. כאשר ננסה לבדוק אצל האדם הממוצע, חברים, בני משפחה, שותפים לעבודה, מהי הגדרתו של מושג האהבה<\/a>, נבין שיש לנו בעיה. ואולי, בעצם ההגדרה הלקויה של העניין, בחברה שלנו, טמונה הבעיה ושם הפיתרון. הרי כל מי שלומד להיות מקצועי בכל תחום שהוא יודע שהגדרת המטרה בצורה נכונה היא הכרחית לצורך השגתה ומימושה. ואם המטרה היא כל כך חשובה כמו אהבה<\/a>, מדוע שזה יהיה שונה לגבי מטרה כל כך נעלה ומרכזית בקיום האנושי?<\/p>\n בבואנו להגדיר את המטרה, אהבה<\/a>, ניתקל בקשיים כבר בתחילת הדרך.<\/p>\n בעיה ראשונה היא שהמציאות<\/a> מראה שמה שאנחנו מגדירים היום אהבה<\/a>, זה לא מה שהגדירו פעם כאהבה<\/a>. מה שהיום מגדירים בירושלים אהבה<\/a>, זה לא מה שהגדירו לפני 150 שנה בירושלים, בבייג’ינג או בלונדון. דוגמה לבילבול בנושא ניתן למצוא באחד הסרטים המפורסמים שמביא את הקונפליקט הזה. טוביה החולב, גיבור הסרט – כנר על הגג, מבולבל מאות<\/a>ה סיבה, כולם סביבו עוסקים בעניין האהבה<\/a>, ועוברים תהפוכות גורל<\/a> בעיקבות האהבה<\/a> אות<\/a>ה הם חווים. בשלב זה, טוביה בא אל אשתו ושואל אות<\/a>ה, בשיר: “האם את אוהבת אות<\/a>י?”, והיא עונה לו, “האם אני אוהבת אות<\/a>ך?” הרי במשך 25 שנה אני מכבסת לך אני מנקה אחריך, אני מכינה לך אוכל, ואם זו לא אהבה<\/a> אז מה זו אהבה<\/a>?<\/p>\n האם זה מה שאנחנו רואים בסרטים? גבר ואשה נפגשים, לאחר מתח וקונפליקטים הם מגלים שהם אוהבים זה את זה, ופתאום נדלק הגיץ ותוך כמה דקות הם כבר במיטה ויש אהבה<\/a>. כאילו שזה כל כך פשוט ובקלות. לצערנו, אנשים הולכים ומחפשים את האהבה<\/a> הזאת, שהם ראו בסרטים מאז שהם היו ילדים. האם זוהי אהבה<\/a>?<\/p>\n אדם מאוהב, לפי ההגדרה הזאת בחברה של היום, מתנהג בדפוסים די קבועים: הוא סהרורי, הוא מפוזר, הוא באופוריה, חסר אחריות וכדומה. אפשר להגדיר זאת בשלש מילים “הוא איננו במיטבו” . כמובן שהמצב איננו כזה תמיד כך ויש מקרים שונים ומשונים. לא כולם מתחתנים מתוך אופוריה של אהבה<\/a> כמתואר לעיל. הרבה מתחתנים פשוט משום תועלת ונוחות.<\/p>\n הבעיה היא שאחוזי הגירושין הולכים ועולים כאשר גם אלו הנשואים אינם מאושר<\/a>ים מהבחירה שלהם חלק גדול מדי מהזמן אלא שההרגל, הילדים, המחוייבויות, הפחד מהבדידות, חוסר הוודאות<\/a> הכלכלי<\/a>ת וכו’ מונעים מאנשים רבים מלהתגרש למרות שנישואיהם לא עלו יפה<\/a>.<\/p>\n התוצאה היא ששמו של מוסד הנישואין הולך ומאבד את האטרקטיביות שלו. אנשים מפחדים להנשא ולהכנס למצב שיכול להיות אומלל ורווי סבל. רבים דוחים את הנישואין רק לזמן שבו השעון הביולוגי המתקתק מלחיץ יותר מן הפחד מהתחייבות לזוגיות. במקרים אחרים אנשים מעדיפים להיות משפחה חד-הורית רק כדי לא להצטרך להתמודד עם רצונותיו, מאווייו וגחמותיו של עוד שותף לחיים.<\/p>\n מה הסיבה לכך שכל כך הרבה זוגות נכשלים להיות מאושר<\/a>ים בחיי הנישואין שלהם?<\/p>\n התשובה לכך נעוצה בהגדרת המהות של מושג האהבה<\/a><\/strong> כפי שנאמר לעיל. על פי חכמת הקבלה, המילה אהבה<\/a> שהגימטריה<\/a> שלה היא 13 (א=1 + ה=5 + ב=2 + ה=5 = 13) מתחברת למושג חשוב אחר והוא אחד שגם הוא בגימטריה<\/a> 13 (א=1 + ח=8 + ד=4 = 13). כדי שתהיה אהבה<\/a>, שני אנשים צריכים להגיע למצב שבו הם אחד. האר”י הקדוש מלמד שכאשר שואל הגר את רבי עקיבא איך אפשר ללמוד את כל התורה על רגל אחת? עונה לו הרב “ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה”, כלומר זה כלל שכולל את כל מצוות התורה.<\/p>\n כלומר, יציאת האדם מאהבת עצמו האנוכית למקום של אהבת הזולת, נתינה אמיתית ורגישות היא מטרת התורה. והדרך היעילה והאינטנסיבית ביותר להגיע לזה היא במוסד הנישואין. שם הדרישה והתביעה להקשיב, לעזור, לאהוב ולתת היא הגדולה ביותר ושם ההיזדמנות הגדולה ביותר לאדם להשתנות ולהשתפר.<\/p>\n שואל הרב אשלג: מדוע זה חשוב? והתשובה היא שרק כאשר אנחנו לומדים לאהוב את הזולת, בשר<\/a> ודם, אנחנו יכולים להקנות לעצמנו את היכולת להתחבר למה שמחוצה לנו – בורא עולם. ולכן, מי שאינו מסוגל לאהוב אנשים אינו יכול להתחבר לבורא עולם ולשפע שהוא נותן לעולם. השפע הזה כולל את כל המזל, הברכה<\/a>, בריאות<\/a> והצלחה שאנו יכולים לחוות.<\/p>\n כדי שתהיה אחדות אמיתית בין בני הזוג, עבודת צוות, צריכה להיות מודעות גבוהה יחסית ועבודה רוח<\/a>נית שבה כל אחד מבני הזוג מגיע למחוייבות להתגבר על האנוכיות הטבעית שלו בחזקת “מה נתת לי היום כדי שאוהב אות<\/a>ך?”. במקום זה צריכה להיות מחוייבות של “מה ביכולתי לעשות ולתת כדי שזה יעבוד”.<\/p>\n מכיוון שאנו חיים בחברה שמחנכת להישגיות, תחרותיות ולאנוכית. חברה שמאדירה ומפארת את אלו שהם לא “פראיירים”. ברגע שכל צד עסוק במה הוא מקבל מן הקשר, אנחנו נמצאים במרשם בטוח לאסון.<\/p>\n כל זמן שאנו מנהלים חשבונות במהלך קשר הזוגיות של ציפיות ו”כמה קיבלתי עד עכשיו” אנחנו בדרך לאסון. רק ברגע שהמחיצות האלו נופלות ולשני הצדדים יש מחוייבות לבנות את הקשר לאורך<\/a> זמן ובהשקעה של זמן<\/p>\n חכמת הקבלה עוסקת בדרכים שצריך לנקוט האדם שרוצה לזכות בזוגיות שמקדמת אות<\/a>ו ולא בכזו שמגבילה אות<\/a>ו. מה צריך לעשות אדם כדי לזכות ולמצוא את הנפש התאומה שלו, המחצית השניה? מה הוא יכול לעשות כדי להוציא מכל מערכת יחסים את הטוב ביותר ולמצות בזה את הפוטנציאל שגלום בחייו?<\/p>\n לשמיעת הרצאה על “מהי אהבה<\/a> על פי חכמת הקבלה” לחצו כאן<\/a><\/p>\n","protected":false},"author":1,"featured_media":0,"parent":0,"menu_order":0,"comment_status":"closed","ping_status":"closed","template":"","meta":{"_acf_changed":false,"footnotes":""},"class_list":["post-5174","page","type-page","status-publish","hentry"],"acf":[],"yoast_head":"\n