{"id":7853,"date":"2020-02-02T00:00:03","date_gmt":"2020-02-01T22:00:03","guid":{"rendered":"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/?page_id=7853"},"modified":"2023-07-05T23:55:48","modified_gmt":"2023-07-05T20:55:48","slug":"%d7%a2%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%90","status":"publish","type":"page","link":"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/%d7%a2%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%90\/","title":{"rendered":"\u05e2"\u05d1 \u05e9\u05de\u05d5\u05ea \u05d4\u05d1\u05d5\u05e8\u05d0"},"content":{"rendered":"

ע\"ב שמות במקורות<\/h3>\n

על פי חכמת הקבלה, ע\"ב<\/b> שמות הבורא<\/a> הוא אחד הצירופים החשובים של שמות הבורא<\/a>, ובחלק מהמקורות הוא אף<\/a> מוגדר כשם המפורש <\/b>(ספר הבהיר, סימן מ\"ז). השם מורכב מ-72 (=ע\"ב = חסד<\/a>) צירופים בני שלוש אות<\/a>יות כל אחד, וכולל בסך הכל 216 (רי\"ו = גבורה<\/a>) אות<\/a>יות. השם במלואו מוזכר לראשונה בספר הישר המיוחס לרבי עקיבא (מדרש לקח טוב<\/a> על בשלח) – ספר שהיה ידוע בתקופת הגאונים. עניין ע\"ב שמות הבורא<\/a> מוזכר עוד בתקופת האמוראים: \"שמו של הקב\"ה שבעים ושתיים אות<\/a>יות\" (מדרש רבה, בראשית, מדרש י\"ט). לפי רש\"י, חלקים מהשם הוזכרו כבר במשנה (פירוש רש\"י על תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ\"ה, עמוד א'<\/a>). המאמרים בנושא ע\"ב השמות מפוזרים לכל אורך<\/a> ספר הזוהר, כמובן שהמרכזיים שבהם מופיעים בזוהר, פרשת בשלח.<\/p>\n

ניתן למצוא טכניקות מורכבות לשימוש בע\"ב שמות בכתבי רבי אברהם אבולעפיה, בכתבי האר\"י<\/a>, ובספר \"שערי קדושה\" של רבי חיים ויטאל.<\/p>\n

לשם ע\"ב חשיבות רבה במקורות רבים במסורת היהוד<\/a>ית, והיא מייחסת לו ניסים רבים כמו קריעת ים סוף, החייאת מתים, ריפוי חולים, המתה של רשעים ועוד.<\/p>\n

נס קריעת ים סוף – ע\"ב שמות<\/strong><\/h3>\n

בסיפור קריעת ים סוף מסופר כי בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה לאחר עשר מכות שהוכו בהן המצרים. לאחר הליכה של שבעה ימים במדבר הם מגיעים לים סוף, כשפרעה וצבאו אחריהם. העם זועק זעקת שבר ומשה פונה אל הקב\"ה אשר משיבו: \"מה תצעק אלי? קח את מטך, נטה אות<\/a>ו על הים ובקעהו, דבר אל בני ישראל ויסעו\". כלומר, מי שבקע את ים סוף הוא משה ולא הקב\"ה. איך הוא עשה זאת? מה היה במטה שלו שאיפשר לו לעשות זאת? אומר הזוהר, שמשה רבינו השתמש בצירוף של אות<\/a>יות, המוצפן בשלושת הפסוקים המתארים את קריעת ים סוף (שמות י\"ד, פסוקים י\"ט-כ\"א). בכל אחד מהפסוקים 72 אות<\/a>יות, והקוד לבקיעת הים מורכב מ- 72 צירופים שונים של אות<\/a>יות: הצירוף הראשון יכיל אות<\/a> מהפסוק הראשון, אות<\/a> מהפסוק השני ואות<\/a> מהפסוק השלישי עד לקבלת רצף של 72 צירופים שונים, המוכרים בחכמת הקבלה בשם ע\"ב שמות, שבעזרתם בקע משה את ים סוף.<\/p>\n

פסוקי \"ויסע, ויבא, ויט\" – שמות, פרק י\"ד<\/strong><\/h3>\n

פסוק י\"ט:<\/p>\n

וַיִסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִי\"ם הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל  וַיֵלֶךְ  מֵאַחֲרֵיהֶם  וַיִסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם:<\/span><\/p>\n

פסוק כ':<\/p>\n

וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׂךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:<\/span><\/p>\n

פסוק כ\"א:<\/p>\n

וַיֵּט מֹשֶׂה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יהו\"ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׁם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:<\/span><\/p>\n

מדוע שלושה פסוקים? כנגד שלושת הקווים – ימין, שמאל ואמצע (אברהם, יצחק ויעקב, חסד<\/a>, גבורה<\/a> ותפארת<\/a>, פרוטון, אלקטרון נויטרון – חיבור בין היסוד<\/a>ות – אש, מים ואויר). מכיוון שהפסוק הראשון, מהותו קו ימין<\/a>, חסד<\/a> (משיכת השפע מלמעלה) הוא נכתב בטבלה מימין לשמאל, מן ההתחלה לסוף. הפסוק השני – קו שמאל<\/a>, גבורה<\/a> (התגברות מלמטה למעלה) נכתב בכיוון ההפוך, מן הסוף להתחלה. הפסוק השלישי – קו אמצע<\/a>י, תפארת<\/a> (שמורה על התגברות החסד<\/a>) שמסמל את שליטת הימין בשמאל נכתב, שוב, מימין לשמאל, מן ההתחלה לסוף.<\/p>\n

טבלת ע\"ב השמות<\/a>

לוח ע\"ב השמות כפי שהוא מופיע בזוהר, פרשת בשלח<\/p><\/div>\n

השימוש בע\"ב השמות<\/h3>\n

72 הצירופים הללו שימשו את גדולי המקובלים לאורך<\/a> הדורות. במסורת הדורות האחרונים ממעטים לדבר עליהם ולהזכיר אות<\/a>ם. זאת, למרות שללא משים אנו משתמשים בהם לעיתים. אחד המפורסמים הוא בתפילת ההושענות בחג הסוכות, כאשר סובבים את הבימה תוך שאוחזים בארבעת המינים, אחד הפסוקים שחוזרים עליו פעמים רבות הוא \"אני והו הושיעה נא\". מפרש רש\"י בגמרא (לפני כאלף שנה): כי יש שֵם הנקרא ע\"ב, שבא משלושת הפסוקים איתם בקע משה את ים סוף ואפשר לחלק אות<\/a>ו לפעמיים ל\"ו, שלכל אחד מהם כוח שונה, והצירוף הראשון בקבוצה הראשונה של ה- ל\"ו הוא \"א.נ.י\" והצירוף הראשון במחצית השניה הוא \"ו.ה.ו\". הצירופים הללו נותנים כוח של תקווה, עזרה וישועה.<\/p>\n

ע\"ב שמות לרפואה, הגנה ולפרנסה<\/h3>\n

רפואה – מהש<\/h3>\n

דוגמה נוספת היא הצירוף \"מ.ה.ש\", המשמש לרפואה. נהוג בקהילות ישראל, שכאשר אדם חולה, מברכים אות<\/a>ו בשבת בבית הכנסת בברכת לרפואה: \"מי שברך אבותינו… הוא יברך את פלוני בן אלמונית….\" ולאחר מכן מסיימים \"שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא…\". למה הכוונה במילים \"שבת היא מלזעוק\"? מה הן אמורות להביע? אלא שהמקובלים הטמיעו שם את הסוד ואת הצירוף של האות<\/a>יות שכאשר מתמקדים בו אפשר לעורר את הכוח של רפואה לנו או לזולתנו – \"ש<\/u><\/strong>בת ה<\/u><\/strong>יא מ<\/u><\/strong>לזעוק\" – אות<\/a>יות מ.ה.ש.<\/p>\n

\"\"<\/p>\n

 <\/p>\n

על פי האריז\"ל, שם יל\"י הוא סגולה לרפואה בזמן ביקור חולים<\/strong><\/h3>\n

על כך נרמז בגמרא, מסכת ברכות (דף ה, עמוד ב'):<\/p>\n

רבי חייא בר אבא<\/a> חלש על לגביה ר' יוחנן. אמר ליה, חביבין עליך יסורין? אמר ליה, לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה.<\/p>\n

תרגום:<\/p>\n

רַ' יוֹחָנָן חָלָה, נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' חֲנִינָא.<\/p>\n

אָמַר לוֹ: חֲבִיבִים עָלֶיךָ יִסּוּרִים?<\/p>\n

אָמַר לוֹ: לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם.<\/p>\n

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי יָדְךָ.<\/p>\n

נָתַן לוֹ יָדוֹ (י<\/span><\/strong><\/span>הב ל<\/span><\/strong><\/span>יה י<\/span><\/strong><\/span>דיה – ראשי תיבות שם י.ל.י) וְהֶעֱמִידוֹ (כלומר, ריפא אות<\/a>ו בכח שם י.ל.י).<\/p>\n

על פי האריז\"ל, מי שנפל למטת חליו, הרי זה משום שאיבד את המדרגה ה- נ' (50) ונפל למדרגה ה-מ\"ט (אות<\/a>יות מט<\/strong><\/span>\"ה) כאמור \"והענין הוא כי לפי שחסר מן החולה שער החמישים העליון מכולם ולכן נפל בחולי על המטה<\/b> שהוא מ\"ט… \" (כתבי האר\"י<\/a>, שער המצוות, דף כ\"א).<\/p>\n

תפקידה של מצוות ביקור חולים הוא להשיב את החולה <\/strong>(גימטריה<\/a> 49) לשער ה-נ' (50), על ידי שם י.ל.י שסגולתו להעלות אל הקדושה את מי שנפל ממנה.<\/p>\n

\"\"<\/p>\n

\"\"<\/a>

כיסוי חלות שבת עם רקמת ע\"ב השמות<\/p><\/div>\n

שמירה והגנה<\/h3>\n

דוגמה נוספת היא הצירוף \"כ.ה.ת\", השמיני מבין ע\"ב השמות. לצירוף זה יש, על פי המסורת, הכוח ליצור הגנה, לסלק שליליות וכל דבר שמאיים עלינו. הצירוף הזה שימש בתפקיד מפתח בשני סיפורים מרכזיים בתולדות עם ישראל – פורים וחנוכה. בשניהם היה איום קיומי גדול, ובשניהם נעשה נס שבו התהפך התסריט לחלוטין. היה זה ניצחון לא הגיוני שהושג בכוח הרוח<\/a>.<\/p>\n

ע\"ב שמות - כהת להגנה משליליות<\/p>\n

שפע ופרנסה<\/h3>\n

שם ס.א.ל – מופיע במקומות רבים כשם של פרנסה והוא מופיע בדרך כלל יחד עם פ.א.י ו-ח.ת.ך היוצאים מראשי וסופי תיבות תחילת הפסוק:<\/p>\n

\"פּ<\/strong>וֹתֵחַ<\/strong><\/span> אֶת<\/span><\/strong> יָ<\/strong>דֶךָ<\/span><\/strong> וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן<\/span>\" (תהלים, קמ\"ה, ט\"ז)<\/p>\n

שם ס.א.ל יוצא משם ח.ת.ך בצופן א\"ת ב\"ש.<\/p>\n

שמות פ.א.י, ס.א.ל, שניהם בגימטריה<\/a>, 91 כל אחד כמספר \"אמן\".<\/p>\n

 <\/p>\n

\"\"<\/p>\n

<\/h3>\n

<\/h3>\n

<\/h3>\n

<\/h3>\n

<\/h3>\n

<\/h3>\n

ע\"ב שמות וקידוש ליל שבת<\/h3>\n

קידוש ליל שבת לפי הנוסח הספרדי מכיל ע\"ב מלים (ללא \"סברי… ברוך אתה… בורא פרי הגפן\").<\/p>\n

וַיְכֻלּוּ <\/span><\/strong>בגימטריה<\/a>, ע\"ב.<\/span><\/span><\/p>\n

וַ<\/strong><\/span>יְכֻלּוּ הַ<\/strong><\/span>שָּׁמַיִם וְ<\/span><\/strong>הָאָרֶץ – ראשי תיבות של שם ו.ה.ו – השם הראשון בע\"ב השמות.<\/span><\/span><\/span><\/p>\n

 <\/p>\n

פורים וע\"ב השמות<\/h3>\n

במגילת אסתר מסופר, שלאחר שמרדכי הוד<\/a>יע לאסתר על הגזירה להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהוד<\/a>ים במדינות המלך אחשוורוש, אסתר, אשר ידעה את חכמת הקבלה, השיבה לו שאין ביכולתה לעזור מאחר שעל מנת לפתור את הבעיה, על העם היהוד<\/a>י לשנות את התסריט הפנימי שלו, את צורת ההתנהגות החברתית. ולראיה, אומר המן לאחשוורוש – \"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים\". כלומר, ברגע שאנשים בפירוד, בפיזור ובשנאה, כמובן שיהיו להם צרות ובעיות. לכן אומרת אסתר למרדכי \"לך כנוס את כל היהוד<\/a>ים וצומו עליי שלושת ימים\" (אסתר, ד', ט\"ז) (קרי: 72 שעות). ואם אין הקשר ברור לע\"ב השמות, הרי הפסוק הבא אומר: \"ויעבֹר מרדכי\" (אסתר, ד', י\"ז) . מדוע השימוש הוא במילה \" ויעבֹר\" ולא \"וילך\". המילה \" ויעבֹר\" מכילה רמז ל-\"עב\" שמות ו- \"ריו\", בגימטריה<\/a> אלו הן 216 אות<\/a>יות המרכיבות את שלושת הפסוקים של ע\"ב השמות (72X3=216). כמו כן, אחד העוזרים החשובים ביותר בתהליך ביטול הגזירה היה \"התך\" – הוא הצירוף \"כהת\". ואם בזה לא די, הרי שהיה נס גם בחנוכה, וחנוכה ופורים ביחד בגימטריה<\/a> הם 425, שזה גם \"כהת\". ואם בזה לא די, הרי שבתפילת העמידה מוסיפים בחנוכה ובפורים את ברכת \"על הניסים\" בברכה<\/a> האחרונה לפני סוף התפילה<\/a>, שמסתיימת במילים: \" ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך<\/u><\/strong> נאה<\/u><\/strong> להוד<\/a>ות<\/u><\/strong>\". ובמרבית סידורי התפילה<\/a> הספרדיים מופיע מיד לאחר מכן הכיתוב (ס\"ת [סופי תיבות] כה\"ת מע\"ב שמות). כזכור, הצירוף \"כ.ה.ת<\/strong>\" נועד למשוך כוחות עליונים שיעזרו לנו ליצור הגנה רוח<\/a>נית כאשר אנחנו מאוימים ומותקפים.<\/p>\n

\"\"<\/a>

תליון אל\"ד, סגולה לניצחון ולהצלחה<\/p><\/div>\n

האר\"י<\/a> הקדוש מצפת אף<\/a> רומז שיש קשר בין הכח של ע\"ב השמות לאבני החושן.<\/p>\n

ע\"ב השמות – מול מנטרות של מדיציה הודית<\/h3>\n

אף<\/a> בתרבויות אחרות חלק מצירופים אלו ידועים בעוצמתם. כך לדוגמה, במדיטציה ההינדית יש מנטרות – מילים – שמומלץ לחזור עליהן הרבה פעמים ברצף כדי ליצור חיבור לכוח רוח<\/a>ני. מסתבר, שצירופים רבים מע\"ב השמות נמצאים בשימוש בהוד<\/a>ו וחלקם מפורסמים ומוכרים, למשל, המנטרה המפורסמת ביותר – \"אום\", וכן \"מהש\", \"הרי\" ו- \"ללה\". כך גם אצל היפנים שטבעו את שיטת הרפואה רייקי. \"קי\" זהו כוח החיים (כמו צ'י אצל הסינים או חי אצל היהוד<\/a>ים) ו- \"ריי\" זהו צירוף של אנרגיה מסוימת הלקוח מתוך ה-ע\"ב שמות.<\/p>\n

המשמעות של השימוש בע\"ב שמות:<\/h3>\n

 <\/p>\nhttps:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2020\/02\/Shaul_Youdkevitch_BeShalah_2020_02_02_Heb.mp3<\/a><\/audio>

 <\/p>\n

<\/h3>\n

מדיטציה מודרכת לשימוש בע\"ב השמות:<\/h3>\nhttps:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2019\/07\/Shaul-Youdkevitch-Kabbalah-Level-1-Class-8-KHT-Meditation-08-2009-Heb.mp3<\/a><\/audio>

 <\/p>\n