מכת בכורות וההגנה על בתי בני ישראל<\/h3>\n![\"\"](\"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2020\/04\/9_-_BIG_MAGICAL_SQUARE_1024x1024-300x300.jpg\")
<\/a>ריבוע הקסם, סגולה עתיקה להגנה על הבית. האות<\/a> ה', סמל ההגנה מופיע במרכז הריבוע<\/p><\/div>\nכבר כאשר עם ישראל עולה על במת ההיסטוריה ביום מכת הבכורות ויציאת מצרים, מצויין הבית כמקלט מכוחות המוות: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\"(שמות, י\"ב, כ\"ב). כבר אז, במצרים, לא כל בית הגן על יושביו. היה צורך במעשה לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום של הגנה.<\/p>\nכאן אנחנו לומדים כיצד ניתן לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום בו הקדושה שוכנת והמוות ממנו סר: \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף…\" (שם, שם). בבתי ישראל היתה השמירה ובבתי המצרים היתה המגפה<\/a> וכל בכוריהם לקו בה.<\/p>\nאומר על כך הזוהר: \"וסוד הדבר, למדנו, כתוב, ולקחתם אגו<\/a>דת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו'. שואל, למה אגו<\/a>דת אזוב? ומשיב, כדי לבער רוח<\/a> הטומאה מביניהם, ולהראות<\/a> על בתיהם, באלו ג' המקומות, את האמונה השלמה, אחד מכאן ואחד מכאן על ב' המזוזות, הרומזות על ב' קוין ימין ושמאל. ואחד ביניהם, על המשקוף הרומז על קו האמצעי. ומשום זה ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום שרואה את השם הקדוש רשום על הפתח. שה\"ס ג' הקוין (שבצורת האות<\/a> ה' שנרשמה על הפתח) (זוהר הסולם, בא, סעיף ע\"ז).<\/p>\nצורת האות<\/a> ה' נשארה עד היום כסמל להגנה. מכיוון שהאות<\/a> ה', היא גם מספר – חמש, מכאן סמל החמסה. החמסה המקורית, כנראה, שהכילה את האות<\/a> ה' בתוכה, כפי שניתן לראות<\/a> בחמסות עתיקות אצל יהוד<\/a>י צפון אפריקה.<\/p>\nההגנה על הבית היום – המזוזה<\/h3>\n
התורה נותנת לנו את הכלי<\/a> שיחבר את הבית שלנו לרשת העולמית של כוחות הקדושה במקום הדם על המזוזות ועל המשקוף. הכלי<\/a> שעושה את העבודה הזאת היא המזוזה – הקלף שעליו מופיעה המצווה של השמירה על הבית.<\/p>\n![\"\"](\"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2020\/04\/%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%91%D7%9F-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%94-300x268.jpg\" "לרכישת מזוזה כשרה עם כוונות האר\\"י והרש\\"ש באתר קבלה-יודאיקה")
<\/a>הזוהר על סוד המזוזה<\/h4>\n\"מצוה, שהאדם יקבע מזוזה<\/strong> לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע\"י הקב\"ה כשיוצא מן הבית וכשיבא אל הבית. וזה סוד: \"ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קכ\"א, ח'). כי סוד המזוזה הוא נמצא תמיד על הפתח. בסוד, \"זֶה הַשַּׁעַר לה' \" (תהלים קי\"ח, כ'). וזה הוא מדרגה שנקרא שומר, להמצא בשמירה…<\/p>\nכי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב\"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית… (זוהר הסולם, ואתחנן, סע' ע\"ב, ע\"ג).<\/p>\n
התנאי הראשון לשמירה על הבית לפי הנ\"ל הוא קביעת המזוזה. המזוזה נכתבת על קלף עשוי מעור של בהמה טהורה. הדיו נעשית מחומרים טבעיים והכתיבה היא באמצעות קנה או נוצה.<\/p>\n
רצוי מאד שהסופר יהיה אדם מוכר שמבין בערכה הרוח<\/a>ני של המזוזה ויודע לכווין את הכוונות מכתבי המקובלים בזמן שהוא כותב את המזוזה. מזוזה כזאת תחזק את החיבור של הבית לרשת הקדושה העולמית. רצוי לקבוע מזוזה בפתח של כל חדר בבית ובכניסות לבית.<\/p>\n <\/p>\n
קמע של הבית<\/h3>\n![\"\"](\"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2019\/04\/03-300x300.jpg\")
<\/a>הדפס של קמיע הבית של האר\"י<\/a> נגד מגיפות, רקמה של שמות של הגנה ושמירה על פי הקבלה<\/p><\/div>\nלאורך<\/a> דורות רבים התפתחה אומנות ה'קמע של הבית' בקהילות ישראל. קמיעות של הבית נעשו על קלף, ציור או רקמה. בניגוד לפרוכת של בתי כנסת או לוחות 'שיויתי' של בתי הכנסת, לא הכילו קמעות הבית שמות משמות הבורא<\/a> שאינם נמחקים, אלא שמות ופסוקים שהם במדרגה של עוצמה שמתאימה לבית שבו חיים אנשים, ישנים, אוכלי<\/a>ם ועסוקים בפעולות שאינן רק תפילה<\/a> ולימוד בספרי הקודש. קמעות של הבית הכילו פסוקים של הגנה מן התנ\"ך ושמות קדושים להגנה וביניהם ע\"ב השמות<\/a>, שם בן מ\"ב<\/a> (אנא בכח) ועוד.<\/p>\nמפורסם במיוחד הקמע של האריז\"ל נגד מגפות ומחלות שהיה מפורסם גם כ- 'קמע ירושלמית' מרוב שהיה נפוץ בבתי יהוד<\/a>ים בירושלים עד אמצע המאה ה-20. בקמע זה ישנם צירופים מיוחדים של ראשי תיבות של פסוקים, שמות מלאכים<\/a> ועוד, כדי לשמור על הבית ממחלות, מגפות ומזל רע על ידי מילוי הבית בכוחות של קדושה ושמירה.<\/p>\n <\/p>\n
![\"\"](\"https:\/\/livekabbalah.org\/he\/wp-content\/uploads\/2019\/07\/IMG_6400-2-e1564381666232-300x79.jpg\")
<\/a>קמע של הבית – רקמת שם בן מ\"ב – אנא בכח לשמירה ולברכה<\/a><\/p><\/div>\n <\/p>\n
<\/p>\n
<\/p>\n","protected":false},"excerpt":{"rendered":"
ביתו של האדם הוא מקדשו<\/h3>\n
ההתייחסות של התורה והמורשת היהוד<\/a>ית היא לכך שביתו של האדם, ובעיקר לאחר חורבן בית המקדש, הוא מקדשו. לא רק לצורך ההגנה והשמירה, אלא, שחלק מתפקידי בית המקדש של משיכת השפע והברכה<\/a> לעולם עברו לביתו של האדם ולשולחנו. כאשר האדם הופך את ביתו למקדשו הוא מחבר את ביתו לרשת של הקדושה בעולם ועם זה מגיעה ההגנה. החושך אינו יכול להכנס למקום של אור<\/a>. כאשר הבית מקודש הוא מוגן מכל דבר רע, עין<\/a> הרע, מזל רע, מחלות ומגפות.<\/p>\nמכת בכורות וההגנה על בתי בני ישראל<\/h3>\n<\/a>ריבוע הקסם, סגולה עתיקה להגנה על הבית. האות<\/a> ה', סמל ההגנה מופיע במרכז הריבוע<\/p><\/div>\nכבר כאשר עם ישראל עולה על במת ההיסטוריה ביום מכת הבכורות ויציאת מצרים, מצויין הבית כמקלט מכוחות המוות: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\"(שמות, י\"ב, כ\"ב). כבר אז, במצרים, לא כל בית הגן על יושביו. היה צורך במעשה לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום של הגנה.<\/p>\nכאן אנחנו לומדים כיצד ניתן לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום בו הקדושה שוכנת והמוות ממנו סר: \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף…\" (שם, שם). בבתי ישראל היתה השמירה ובבתי המצרים היתה המגפה<\/a> וכל בכוריהם לקו בה.<\/p>\nאומר על כך הזוהר: \"וסוד הדבר, למדנו, כתוב, ולקחתם אגו<\/a>דת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו'. שואל, למה אגו<\/a>דת אזוב? ומשיב, כדי לבער רוח<\/a> הטומאה מביניהם, ולהראות<\/a> על בתיהם, באלו ג' המקומות, את האמונה השלמה, אחד מכאן ואחד מכאן על ב' המזוזות, הרומזות על ב' קוין ימין ושמאל. ואחד ביניהם, על המשקוף הרומז על קו האמצעי. ומשום זה ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום שרואה את השם הקדוש רשום על הפתח. שה\"ס ג' הקוין (שבצורת האות<\/a> ה' שנרשמה על הפתח) (זוהר הסולם, בא, סעיף ע\"ז).<\/p>\nצורת האות<\/a> ה' נשארה עד היום כסמל להגנה. מכיוון שהאות<\/a> ה', היא גם מספר – חמש, מכאן סמל החמסה. החמסה המקורית, כנראה, שהכילה את האות<\/a> ה' בתוכה, כפי שניתן לראות<\/a> בחמסות עתיקות אצל יהוד<\/a>י צפון אפריקה.<\/p>\nההגנה על הבית היום – המזוזה<\/h3>\n
התורה נותנת לנו את הכלי<\/a> שיחבר את הבית שלנו לרשת העולמית של כוחות הקדושה במקום הדם על המזוזות ועל המשקוף. הכלי<\/a> שעושה את העבודה הזאת היא המזוזה – הקלף שעליו מופיעה המצווה של השמירה על הבית.<\/p>\n<\/a>הזוהר על סוד המזוזה<\/h4>\n\"מצוה, שהאדם יקבע מזוזה<\/strong> לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע\"י הקב\"ה כשיוצא מן הבית וכשיבא אל הבית. וזה סוד: \"ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קכ\"א, ח'). כי סוד המזוזה הוא נמצא תמיד על הפתח. בסוד, \"זֶה הַשַּׁעַר לה' \" (תהלים קי\"ח, כ'). וזה הוא מדרגה שנקרא שומר, להמצא בשמירה…<\/p>\nכי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב\"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית… (זוהר הסולם, ואתחנן, סע' ע\"ב, ע\"ג).<\/p>\n
התנאי הראשון לשמירה על הבית לפי הנ\"ל הוא קביעת המזוזה. המזוזה נכתבת על קלף עשוי מעור של בהמה טהורה. הדיו נעשית מחומרים טבעיים והכתיבה היא באמצעות קנה או נוצה.<\/p>\n
רצוי מאד שהסופר יהיה אדם מוכר שמבין בערכה הרוח<\/a>ני של המזוזה ויודע לכווין את הכוונות מכתבי המקובלים בזמן שהוא כותב את המזוזה. מזוזה כזאת תחזק את החיבור של הבית לרשת הקדושה העולמית. רצוי לקבוע מזוזה בפתח של כל חדר בבית ובכניסות לבית.<\/p>\n <\/p>\n
קמע של הבית<\/h3>\n<\/a>הדפס של קמיע הבית של האר\"י<\/a> נגד מגיפות, רקמה של שמות של הגנה ושמירה על פי הקבלה<\/p><\/div>\nלאורך<\/a> דורות רבים התפתחה אומנות ה'קמע של הבית' בקהילות ישראל. קמיעות של הבית נעשו על קלף, ציור או רקמה. בניגוד לפרוכת של בתי כנסת או לוחות 'שיויתי' של בתי הכנסת, לא הכילו קמעות הבית שמות משמות הבורא<\/a> שאינם נמחקים, אלא שמות ופסוקים שהם במדרגה של עוצמה שמתאימה לבית שבו חיים אנשים, ישנים, אוכלי<\/a>ם ועסוקים בפעולות שאינן רק תפילה<\/a> ולימוד בספרי הקודש. קמעות של הבית הכילו פסוקים של הגנה מן התנ\"ך ושמות קדושים להגנה וביניהם ע\"ב השמות<\/a>, שם בן מ\"ב<\/a> (אנא בכח) ועוד.<\/p>\nמפורסם במיוחד הקמע של האריז\"ל נגד מגפות ומחלות שהיה מפורסם גם כ- 'קמע ירושלמית' מרוב שהיה נפוץ בבתי יהוד<\/a>ים בירושלים עד אמצע המאה ה-20. בקמע זה ישנם צירופים מיוחדים של ראשי תיבות של פסוקים, שמות מלאכים<\/a> ועוד, כדי לשמור על הבית ממחלות, מגפות ומזל רע על ידי מילוי הבית בכוחות של קדושה ושמירה.<\/p>\n <\/p>\n
<\/a>ריבוע הקסם, סגולה עתיקה להגנה על הבית. האות<\/a> ה', סמל ההגנה מופיע במרכז הריבוע<\/p><\/div>\n כבר כאשר עם ישראל עולה על במת ההיסטוריה ביום מכת הבכורות ויציאת מצרים, מצויין הבית כמקלט מכוחות המוות: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\"(שמות, י\"ב, כ\"ב). כבר אז, במצרים, לא כל בית הגן על יושביו. היה צורך במעשה לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום של הגנה.<\/p>\n כאן אנחנו לומדים כיצד ניתן לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום בו הקדושה שוכנת והמוות ממנו סר: \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף…\" (שם, שם). בבתי ישראל היתה השמירה ובבתי המצרים היתה המגפה<\/a> וכל בכוריהם לקו בה.<\/p>\n אומר על כך הזוהר: \"וסוד הדבר, למדנו, כתוב, ולקחתם אגו<\/a>דת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו'. שואל, למה אגו<\/a>דת אזוב? ומשיב, כדי לבער רוח<\/a> הטומאה מביניהם, ולהראות<\/a> על בתיהם, באלו ג' המקומות, את האמונה השלמה, אחד מכאן ואחד מכאן על ב' המזוזות, הרומזות על ב' קוין ימין ושמאל. ואחד ביניהם, על המשקוף הרומז על קו האמצעי. ומשום זה ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום שרואה את השם הקדוש רשום על הפתח. שה\"ס ג' הקוין (שבצורת האות<\/a> ה' שנרשמה על הפתח) (זוהר הסולם, בא, סעיף ע\"ז).<\/p>\n צורת האות<\/a> ה' נשארה עד היום כסמל להגנה. מכיוון שהאות<\/a> ה', היא גם מספר – חמש, מכאן סמל החמסה. החמסה המקורית, כנראה, שהכילה את האות<\/a> ה' בתוכה, כפי שניתן לראות<\/a> בחמסות עתיקות אצל יהוד<\/a>י צפון אפריקה.<\/p>\n התורה נותנת לנו את הכלי<\/a> שיחבר את הבית שלנו לרשת העולמית של כוחות הקדושה במקום הדם על המזוזות ועל המשקוף. הכלי<\/a> שעושה את העבודה הזאת היא המזוזה – הקלף שעליו מופיעה המצווה של השמירה על הבית.<\/p>\n \"מצוה, שהאדם יקבע מזוזה<\/strong> לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע\"י הקב\"ה כשיוצא מן הבית וכשיבא אל הבית. וזה סוד: \"ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קכ\"א, ח'). כי סוד המזוזה הוא נמצא תמיד על הפתח. בסוד, \"זֶה הַשַּׁעַר לה' \" (תהלים קי\"ח, כ'). וזה הוא מדרגה שנקרא שומר, להמצא בשמירה…<\/p>\n כי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב\"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית… (זוהר הסולם, ואתחנן, סע' ע\"ב, ע\"ג).<\/p>\n התנאי הראשון לשמירה על הבית לפי הנ\"ל הוא קביעת המזוזה. המזוזה נכתבת על קלף עשוי מעור של בהמה טהורה. הדיו נעשית מחומרים טבעיים והכתיבה היא באמצעות קנה או נוצה.<\/p>\n רצוי מאד שהסופר יהיה אדם מוכר שמבין בערכה הרוח<\/a>ני של המזוזה ויודע לכווין את הכוונות מכתבי המקובלים בזמן שהוא כותב את המזוזה. מזוזה כזאת תחזק את החיבור של הבית לרשת הקדושה העולמית. רצוי לקבוע מזוזה בפתח של כל חדר בבית ובכניסות לבית.<\/p>\n <\/p>\n הדפס של קמיע הבית של האר\"י<\/a> נגד מגיפות, רקמה של שמות של הגנה ושמירה על פי הקבלה<\/p><\/div>\n לאורך<\/a> דורות רבים התפתחה אומנות ה'קמע של הבית' בקהילות ישראל. קמיעות של הבית נעשו על קלף, ציור או רקמה. בניגוד לפרוכת של בתי כנסת או לוחות 'שיויתי' של בתי הכנסת, לא הכילו קמעות הבית שמות משמות הבורא<\/a> שאינם נמחקים, אלא שמות ופסוקים שהם במדרגה של עוצמה שמתאימה לבית שבו חיים אנשים, ישנים, אוכלי<\/a>ם ועסוקים בפעולות שאינן רק תפילה<\/a> ולימוד בספרי הקודש. קמעות של הבית הכילו פסוקים של הגנה מן התנ\"ך ושמות קדושים להגנה וביניהם ע\"ב השמות<\/a>, שם בן מ\"ב<\/a> (אנא בכח) ועוד.<\/p>\n מפורסם במיוחד הקמע של האריז\"ל נגד מגפות ומחלות שהיה מפורסם גם כ- 'קמע ירושלמית' מרוב שהיה נפוץ בבתי יהוד<\/a>ים בירושלים עד אמצע המאה ה-20. בקמע זה ישנם צירופים מיוחדים של ראשי תיבות של פסוקים, שמות מלאכים<\/a> ועוד, כדי לשמור על הבית ממחלות, מגפות ומזל רע על ידי מילוי הבית בכוחות של קדושה ושמירה.<\/p>\n <\/p>\n קמע של הבית – רקמת שם בן מ\"ב – אנא בכח לשמירה ולברכה<\/a><\/p><\/div>\n <\/p>\n <\/p>\n <\/p>\n","protected":false},"excerpt":{"rendered":" ההתייחסות של התורה והמורשת היהוד<\/a>ית היא לכך שביתו של האדם, ובעיקר לאחר חורבן בית המקדש, הוא מקדשו. לא רק לצורך ההגנה והשמירה, אלא, שחלק מתפקידי בית המקדש של משיכת השפע והברכה<\/a> לעולם עברו לביתו של האדם ולשולחנו. כאשר האדם הופך את ביתו למקדשו הוא מחבר את ביתו לרשת של הקדושה בעולם ועם זה מגיעה ההגנה. החושך אינו יכול להכנס למקום של אור<\/a>. כאשר הבית מקודש הוא מוגן מכל דבר רע, עין<\/a> הרע, מזל רע, מחלות ומגפות.<\/p>\n ריבוע הקסם, סגולה עתיקה להגנה על הבית. האות<\/a> ה', סמל ההגנה מופיע במרכז הריבוע<\/p><\/div>\n כבר כאשר עם ישראל עולה על במת ההיסטוריה ביום מכת הבכורות ויציאת מצרים, מצויין הבית כמקלט מכוחות המוות: \"וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר\"(שמות, י\"ב, כ\"ב). כבר אז, במצרים, לא כל בית הגן על יושביו. היה צורך במעשה לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום של הגנה.<\/p>\n כאן אנחנו לומדים כיצד ניתן לקדש את הבית ולהפוך אות<\/a>ו למקום בו הקדושה שוכנת והמוות ממנו סר: \"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף…\" (שם, שם). בבתי ישראל היתה השמירה ובבתי המצרים היתה המגפה<\/a> וכל בכוריהם לקו בה.<\/p>\n אומר על כך הזוהר: \"וסוד הדבר, למדנו, כתוב, ולקחתם אגו<\/a>דת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו'. שואל, למה אגו<\/a>דת אזוב? ומשיב, כדי לבער רוח<\/a> הטומאה מביניהם, ולהראות<\/a> על בתיהם, באלו ג' המקומות, את האמונה השלמה, אחד מכאן ואחד מכאן על ב' המזוזות, הרומזות על ב' קוין ימין ושמאל. ואחד ביניהם, על המשקוף הרומז על קו האמצעי. ומשום זה ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום שרואה את השם הקדוש רשום על הפתח. שה\"ס ג' הקוין (שבצורת האות<\/a> ה' שנרשמה על הפתח) (זוהר הסולם, בא, סעיף ע\"ז).<\/p>\n צורת האות<\/a> ה' נשארה עד היום כסמל להגנה. מכיוון שהאות<\/a> ה', היא גם מספר – חמש, מכאן סמל החמסה. החמסה המקורית, כנראה, שהכילה את האות<\/a> ה' בתוכה, כפי שניתן לראות<\/a> בחמסות עתיקות אצל יהוד<\/a>י צפון אפריקה.<\/p>\n התורה נותנת לנו את הכלי<\/a> שיחבר את הבית שלנו לרשת העולמית של כוחות הקדושה במקום הדם על המזוזות ועל המשקוף. הכלי<\/a> שעושה את העבודה הזאת היא המזוזה – הקלף שעליו מופיעה המצווה של השמירה על הבית.<\/p>\n \"מצוה, שהאדם יקבע מזוזה<\/strong> לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע\"י הקב\"ה כשיוצא מן הבית וכשיבא אל הבית. וזה סוד: \"ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם\" (תהלים קכ\"א, ח'). כי סוד המזוזה הוא נמצא תמיד על הפתח. בסוד, \"זֶה הַשַּׁעַר לה' \" (תהלים קי\"ח, כ'). וזה הוא מדרגה שנקרא שומר, להמצא בשמירה…<\/p>\n כי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב\"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית… (זוהר הסולם, ואתחנן, סע' ע\"ב, ע\"ג).<\/p>\n התנאי הראשון לשמירה על הבית לפי הנ\"ל הוא קביעת המזוזה. המזוזה נכתבת על קלף עשוי מעור של בהמה טהורה. הדיו נעשית מחומרים טבעיים והכתיבה היא באמצעות קנה או נוצה.<\/p>\n רצוי מאד שהסופר יהיה אדם מוכר שמבין בערכה הרוח<\/a>ני של המזוזה ויודע לכווין את הכוונות מכתבי המקובלים בזמן שהוא כותב את המזוזה. מזוזה כזאת תחזק את החיבור של הבית לרשת הקדושה העולמית. רצוי לקבוע מזוזה בפתח של כל חדר בבית ובכניסות לבית.<\/p>\n <\/p>\n הדפס של קמיע הבית של האר\"י<\/a> נגד מגיפות, רקמה של שמות של הגנה ושמירה על פי הקבלה<\/p><\/div>\n לאורך<\/a> דורות רבים התפתחה אומנות ה'קמע של הבית' בקהילות ישראל. קמיעות של הבית נעשו על קלף, ציור או רקמה. בניגוד לפרוכת של בתי כנסת או לוחות 'שיויתי' של בתי הכנסת, לא הכילו קמעות הבית שמות משמות הבורא<\/a> שאינם נמחקים, אלא שמות ופסוקים שהם במדרגה של עוצמה שמתאימה לבית שבו חיים אנשים, ישנים, אוכלי<\/a>ם ועסוקים בפעולות שאינן רק תפילה<\/a> ולימוד בספרי הקודש. קמעות של הבית הכילו פסוקים של הגנה מן התנ\"ך ושמות קדושים להגנה וביניהם ע\"ב השמות<\/a>, שם בן מ\"ב<\/a> (אנא בכח) ועוד.<\/p>\n מפורסם במיוחד הקמע של האריז\"ל נגד מגפות ומחלות שהיה מפורסם גם כ- 'קמע ירושלמית' מרוב שהיה נפוץ בבתי יהוד<\/a>ים בירושלים עד אמצע המאה ה-20. בקמע זה ישנם צירופים מיוחדים של ראשי תיבות של פסוקים, שמות מלאכים<\/a> ועוד, כדי לשמור על הבית ממחלות, מגפות ומזל רע על ידי מילוי הבית בכוחות של קדושה ושמירה.<\/p>\n <\/p>\nההגנה על הבית היום – המזוזה<\/h3>\n
<\/a>הזוהר על סוד המזוזה<\/h4>\nקמע של הבית<\/h3>\n
<\/a><\/a>ביתו של האדם הוא מקדשו<\/h3>\n
מכת בכורות וההגנה על בתי בני ישראל<\/h3>\n
<\/a>ההגנה על הבית היום – המזוזה<\/h3>\n
<\/a>הזוהר על סוד המזוזה<\/h4>\nקמע של הבית<\/h3>\n
<\/a>