האר”י, רבי יצחק לוריא, נולד בשנת 1534 בירושלים, כ- 40 שנה לאחר גירוש ספרד. אימו הגיעה לירושלים מספרד (לאחר הגירוש) ואביו אשר הגיע מרוסיה, נפטר זמן קצר לאחר לידתו. בעקבות מותו של אביו החליטה אימו של האר”י לעבור לקהיר ולהתגורר אצל אחיה, אשר החזיק שם במשרת המוכס הראשי. מדובר היה באיש עשיר מאוד ותחת חסותו זכה האר”י להתחנך אצל מורים גדולים דוגמת הרדב”ז (רבי דוד בן זמרה). ככלל, מסופר כי האר”י היה למדן גדול ונהג ללמוד כל דבר לעומקו. בגנזך של קהיר יש עדויות כי בשלב מסוים בחייו, וכנראה עקב נישואיו עם בת דודתו, עסק האר”י במסחר בתבלינים. כן מסופר, כי לימים, ועל דרך המקרה, הגיע לידיו עותק של ספר הזוהר ואז הוא התחיל ללמוד קבלה.
כמתואר בספרות הקבלה, למדנותו הגדולה הובילה לכך שבשנת 1570 התגלה בפני האר”י אליהו הנביא, וממנו למד האר”י את סודות הקבלה והוא זה אשר גם אמר לו כי זמנו במצרים תם וכעת עליו לעלות לארץ ישראל, לצפת, שם הוא יפגוש באדם בשם רבי חיים ויטאל ועליו ללמדו את כל מה שהוא יודע, וכי בשביל זה הוא בא לעולם.
חשוב להבין, כי באותה תקופה, המקובלים הגדולים בעולם הגיעו לצפת ולכל אחד מהם היתה חבורת לימוד משלו, אשר נקראו חבורות הזוהר של צפת. היתה להם מערכת היררכית מסודרת וכל מקובל היה נודע בתחום אחר. האר”י, לעומת זאת, רק הגיע ממצרים ואף אחד לא הכירו ולא ידע מי הוא. במשך חודשים ארוכים, האר”י גם לא השתייך לאף אחת מחבורות הלימוד, ובדיעבד הצטערו על כך כולם, שכן הוא נפטר כשנתיים לאחר הגעתו לצפת. במשך חודשים ארוכים, חיזוריו אחר רבי חיים ויטאל בניסיון לשכנעו ללמוד בצוותא נכשלו, והאגדה מספרת כי אף התגלותו של האר”י בחלומותיו של רבי חיים ויטאל לא הועילה לו בניסיונותיו אלה. אולם, בסופו של דבר מצליח האר”י לגרום לרבי חיים ויטאל להקשיב לו והם מתחילים ללמוד ביחד, ורבי חיים ויטאל כל כך מתלהב מהלימוד עד כי הוא קורא לעוד ועוד חברים שיצטרפו אליהם. בהקשר זה, יש לציין כי רבי חיים ויטאל עצמו לא הבין איך כל הלימוד הזה נועד עבורו, בעוד שדורו משופע בצדיקים אשר רובם גדולים ממנו בהרבה ולפיכך אף ראויים יותר, לדעתו, לכל החכמה הזו.
עם התפרסם שמו וגדולתו של האר”י, ועל אף גדולתם של מקובלי אותו דור, מעוניינים כולם ללמוד עם האר”י, מה שגרם לכך כי תוך זמן קצר מאד הפך האר”י למנהיג המקובלים בצפת ובעולם. רמז לעוצמתו ולגדולתו של האר”י, ניתן למצוא בכינויו “האלוהי” (האר”י – ראשי תיבות של האלוהי רבי יצחק), אשר ניתן לו עוד בחייו. ואולם, לא כולם זוכים ללמוד עם האר”י ולא כולם מקבלים את הרשות ללמוד עימו, ואף אלה שזכו לכך לא הסבו נחת לאר”י, אשר כל רצונו ותפקידו היה ללמד את רבי חיים ויטאל את חכמת הקבלה.
האר”י לא כתב כמעט דבר בתחום הקבלה, והלימוד היחיד שנותר ממנו הוא “שמונה שערים” אשר נכתב ע”י רבי חיים ויטאל (הרח”ו). אמנם, ישנם כתבים נוספים אשר נכתבו ע”י תלמידים אחרים, אבל חשיבותם היא משנית, שכן האר”י אמר במפורש כי רק רבי חיים ויטאל יכול לרדת לסוף דעתו ולכתוב את דבריו בצורה מדויקת. יש שאומרים, כי האר”י היה ניצוץ נשמה של רבי שמעון בר יוחאי וכי ברבי חיים ויטאל היה ניצוץ מרבי אבא, אשר כתב את הזוהר מפי רבי שמעון בר יוחאי.
אשר ללימוד שטבע האר”י, יש הסוברים כי עד זמנו, מי שלמד קבלה “הלך בחושך” וכי האר”י הביא לעולם שיטת לימוד שלא הייתה קיימת עד אז מבחינת רמה של סדר, פירוט ודיוק, ותוך ביסוס של הדברים על הזוהר, הגמרא, התנ”ך והמדרשים. האר”י פורש לפנינו בלימודו תמונת עולם מפורטת לפרטי פרטים של כל פינה של המציאות, המבנה שלה והחוקים שמנהלים אותה, ותוך שזירה של כלל הפרטים עם מקורות התורה, המשנה, התלמוד, המדרשים וההלכה היהודית.
כאמור, הלימוד שנותר מהאר”י הוא זה שכתב רבי חיים ויטאל – 600 עמודים בכתב ידו אשר אוגדו תחת השם “שמונה שערים” וכתבים של כמה תלמידים נוספים. לאחר מותו של האר”י, בשנת 1572, אשר הכה בתדהמה את בני הדור ההוא, היתה דרישה וכמיהה לתורתו של האר”י. ואולם, רבי חיים ויטאל הרגיש כי עדיין לא הגיעה השעה לפרסמם והוא מחליט להחביא אותם. אלא, שפעם אחת, בעת שהיה חולה, היו מי שניצלו את השעה על מנת לשחד את מי ששמר על הכתבים על מנת שיאפשר להם להעתיקם, וכך הופצה, למעשה, תורת האר”י (לאחר מכן, בנו של רבי חיים ויטאל, ערך את הדברים בצורה מסודרת ופרסם אותם).
לתורתו של האר”י היתה השפעה מכרעת על עולם הקבלה ועל התפתחותו בדורות הבאים עד היום הזה. קבלת האר”י, שנקראת גם הקבלה הלוריאנית, היא הבסיס לקבלה הספרדית והיא הופצה בעיקר לאיטליה, צפון אפריקה, ישראל, הבלקן (בולגריה ויוון וחלקים מתורכיה), סוריה ואח”כ גם לאירופה, ושם היווה לימוד זה בסיס לתורת החסידות, אשר תנאי להבנת כתביה הרציניים והמעמיקים הוא היכרות עם כתבי האר”י. מעבר לכך השפיע הלימוד של האר”י על היבטים חשובים נוספים בעולם היהדות, ובתוך כך: נוסח התפילה, הלכות תפילה ואף הלכה באופן כללי (ראו: “שולחן ערוך האר”י”).
בהקדמתו ל”עץ החיים” כותב רבי ויטאל, בין השאר, על מורו, האר”י, כדלקמן: ” … והנה אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששרתה עליהם רוח הקודש, והיה אליהו הנביא ז”ל נגלה עליהם, ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת… והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים, כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה’ ויאר לנו, ע”י השרידים אשר ה’ קורא בכל דור ודור כנזכר. וגם בדורינו זה, אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר”ר יצחק לוריא אשכנזי זלה”ה, מלא תורה כרמון, במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים, והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה. בקי בשיחת אילנות. בשיחת עופות. בשיחת מלאכים. יכיר בחכמת הפרצוף, הנזכר ברשב”י בפרשה ואתה תחזה. יודע בכל מעשי בני אדם שעשו, ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם, טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות. וכל הדברים ההווים בכל הארץ. ולמה שנגזר תמיד בשמים. יודע בחכמת הגלגול, מי חדש, ומי ישן. ואיפת האיש ההוא, באיזה מקום תלויה באדם העליון, ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר, ולהבת אש, דברים נפלאים. מסתכל וצופה בעיניו, נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים. ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר בריח האדם כל מעשיו, על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק, וכל החכמות הנזכרים, היו אצלו כמונחים בחיקו, בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים, לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ, מימי רשב”י ע”ה ועד הנה… וכל זה השיג, שלא ע”י שמוש קבלת מעשיות ח”ו, כי איסור גדול יש בשמושם. אמנם כל זה היה מעצמו, ע”י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים, בספרים חדשים גם ישנים, בחכמה הזאת. ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא, שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה, ולמדו זאת החכמה… “.
האר”י נפטר ב- ה’ באב שנת של”ב (1572) בצפת והוא קבור בבית הקברות העתיק בחלקת הקברים של מקובלי צפת הגדולים.
להורדת שיעורים מלאים על האר”י לחצו על הקישורים הבאים:
ללימוד נוסף על הילולות צדיקים ניתן להיכנס לאוניברסיטה של חיים קבלה