17/10/2018

פרשת תרומה

פרשת תרומה נפתחת במילים “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה… וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם…”. הזוהר מניח בפרשה זו את היסודות לאחד העקרונות החשובים ביותר להצלחתו של אדם. עיקרון זה הוא שיקבע אם בסוף ימיו יוכל האדם להביט לאחור ולחוש שהוא חי חיים מלאים ולא חיים של סבל ללא תכלית.

הסוד טמון בשמה של הפרשה – “תרומה”. משמעות המילה כפי שאנו מכירים אותה היא “נתינה”. ואולם, השורש של המילה הוא ה.ר.מ. – ואם כך, מה בין הרמה לנתינה?

הזוהר מסביר כי את המילה “תרומה” יש לקרוא כשתי מילים – תרוֹם ה’.

עפ”י חכמת הקבלה האות ה’, במקרה זה, מסמלת את ‘ספירת מלכות’, ה’ תחתונה בשם יהוה, ואותה ה’ מייצגת המציאות שבה אנו חיים, הרצונות שלנו, הצרכים והמציאות החווייתית של העולם הזה.

האר”י מסביר כי מציאות חיינו היא פועל יוצא של המיקום של אותה ה’ תחתונה. כאשר היא מחוברת למקומה הטבעי בשם ה’, אל ה- יהוה, הכול עובד בחיינו כמו שצריך ויש זרימה של הארה, שפע ושלמות. ואולם, בד”כ ה- ה’ נמצאת בגלות, היא נעתקה וגלתה ממקומה הטבעי. אז, המציאות שלנו, כתוצאה ממודעות לא נכונה – אנוכיות, כעס, האשמת הזולת, רגשות אשמה, קנאה, גאוה, דיכאון, ייאוש וכיוב’ – מנותקת מכוח החיים.

העולם שבתוכו אנו חיים מחולק לשתי מציאויות – האחת מחוברת וזולתה מנותקת מכוח החיים. מציאות של ‘גולה’ למול מציאות של ‘גאולה’, כשההבדל ביניהן היא האות א’ – של המילה אור. ברגע שנצליח להכניס את האור לחיינו נצליח להפוך את הגולה לגאולה.

החיבור לאור נעשה על ידי פעולות שנעשות במודעות שתפקידה ל’הרים’ את החיים שלנו מתדר נמוך (גולה) לתדר גבוה (גאולה). מתדר של ניתוק, חושך, מחסור וכאב לתדר של חיבור אל אור, שמחה, שפע וברכה. ומכאן שהמילה ‘תרומה’ אינה מתארת את פעולת הנתינה אלא את התוצאה הנגרמת לנותן כאשר הוא מבצע את הנתינה במודעות הנכונה.

כל מעשה שיש בו אלטרואיזם, אהבה, איכפתיות, שאר רוח וגדלות נפש, יוצר קירבה עם העולמות העליונים, וזהו למעשה סוד החיים. כשנצליח לצאת מעצמנו ולחשוב על הזולת, אז תרום ה’. כשכל מה שנעשה יהיה במודעות של “תרומה”, מעשה שמושקעת בו אהבה ונתינה, אז תהיה זרימה בינינו לבין העולמות העליונים. אז אנו למעשה מכניסים תדר של קדושה בכל מה שאנו עושים, הבית שאותו אנחנו בונים, המשפחה, העסק וכל פעולה אחרת. אז, “וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם“. בתוכם ולא “בתוכו”. אז אנחנו, הבריאה ושפע הבריאה – כולנו אחד. וזה סוד ההצלחה.