ברית מילה עפ”י המסורת
טקס ברית המילה נערך ביום השמיני להולדת התינוק ובמהלכו חותכים ומסירים את העורלה מאיבר מינו. טקס זה מסמל את הכנסתו של התינוק בבריתו של אברהם אבינו, שנאמר: “…וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם…” (בראשית י”ז).
מנהג הוא בקרב עדות אשכנז לקיים במהלך סעודת השבת שקודם הברית לימוד מיוחד, המכונה “שלום זכר”. הספרדים נוהגים לקיים מנהג זה בערב שלפני הברית, והוא נקרא “ברית יצחק”. מנהג הוא שאבי הילד נשאר ער ללמוד כל הלילה לפני הברית.
עם הכנסת התינוק למקום שבו נערך טקס הברית, נהוג שהקהל מכריז בקול “ברוך הבא בשם ה’”, ונהוג הוא לכבד מי מהאורחים בתואר “הסנדק”, והוא אוחז בתינוק במהלך כל הטקס כשהוא ישוב על כסא הסנדק ליד “כסא אליהו”. לאחר מכן, מברך אב התינוק את ברכת “להכניסו בבריתו של אברהם אבינו”, והמוהל מברך “על המילה”. אב התינוק מברך ברכה נוספת, “שהחיינו”, שלאחריה המוהל, או אחד הנוכחים, אשר כוס יין בידו, מברך את ברכת “בורא פרי הגפן”, ולאחריה את ברכת “בורא עצי בשמים” על צמח ריחני שהובא לשם כך. מסיימים בברכת “אשר קידש ידיד מבטן” הנחתמת במילים “ברוך אתה ה’, כורת הברית”. אחר כך נאמרת תפילה לבריאות הילד, ונהוג כאן להכריז על שמו לראשונה. בתוך התפילה מוזכר הפסוק “ואומר לך בדמיך חיי” (יחזקאל ט”ז 6), וכשקוראים פסוק זה נותן המוהל יין באצבעו לפי התינוק פעמיים. הספרדים נוהגים לסיים את הטקס באמירת קדיש, ואילו האשכנזים בתפילת עלינו לשבח, ולאחר מכן מתקיימת סעודת מצווה.
טקס הברית עצמו כולל שלושה שלבים עיקריים: “מילה” (או החיתוך”), “פריעה”, ו”מציצה”, אשר מוזכרים כבר במשנה במסכת שבת, פרק י”ט, ב’: “מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה איספלנית וכמון”.
ברית מילה עפ”י הקבלה
קיים מדרש האומר שלאדם הראשון לא הייתה עורלה וכי בזמן החטא משך האדם הראשון בערלתו. במדרש זה מוצפן סוד ברית המילה ולפיו, קודם החטא חי אדם הראשון במימד רוחני של שלמות, הנקרא עץ החיים ואשר כולו היה אור ללא מוות או כאב. הוא לא היה גוף גשמי, לא היו לו שום מגבלות, ישות רוחנית שלמה. לאחר החטא נפל האדם למציאות שכולה פירוד ואשליה, והעורלה מכילה בתוכה את הריכוז הגדול ביותר של אנרגיה שלילית. זאת הסיבה לכך שכל עוד היה אדם הראשון ישות רוחנית טהורה, לא היתה לו ערלה. מיד לאחר החטא, כאשר נוצרו השליליות והחשיכה, אז גם נוצרו הגבולות של עולם החושים והדמיון שמונע על ידם, ואז גם הופיעה הערלה אצל אדם הראשון. ברגע שהאדם הראשון התחבר למודעות של הרצון לקבל לעצמו, שהיא תודעת עץ הדעת טוב ורע, נוצרה אפשרות הבחירה כפי שאנו מכירים אותה היום.
העורלה הופיעה רק לאחר מכן בעולם שלאחרי החטא, וזאת מכיוון שהעורלה שייכת למערכת של שליליות, סוף והגבלה. העורלה במהותה היא קליפה (כוח שלילי שמונע גישה אל הכוח הרוחני החיובי) מוחלטת. לערלה אין תיקון ואת גופנו שלנו אנחנו צריכים לתקן. קרי, להפוך את הרצון של הגוף שלנו מרצון עצמי בלבד לרצון לקבל על מנת לתת. התקנה היחידה לערלה היא לחתוך אותה מן הגוף ולקבור אותה באדמה.
כאמור לעיל, שלושה שלבים הכרחיים קיימים במצוות ברית מילה:
מילה – המוהל חותך את העור של העורלה ומסיר אותה – להסרת קליפות “ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת”
פריעה – המוהל אוחז בעור שנשאר מתחת לעור של העורלה, מושך אותו לאחור ומפריד לשני צדדים – כדי להפריד בין טוב ורע של “קליפת נוגה”
מציצה – המוהל שם מעט יין בפה ונוגע במקום המילה עם שפתיו, מוציא טיפת דם ויורק. משמעות המציצה היא כי מה שנשאר מתחת לעורלה זו האנרגיה הפנימית, אשר ממנה יש להוציא את הדינים והשליליות ולהתחיל את הזרימה של הברכות בחייו של הנימול.
כוח היין האדום
עפ”י הקבלה, היין האדום מסמל את הרצון לקבל, ודומה מושך דומה. המוהל נוגע ביין בשפתיו – כוח ההוד והדין – ובכך הוא מושך את האנרגיה השלילית שנשארה במקום הברית על ידי הכוח של היין האדום שבפיו.
בכל ברכת מזון בסעודה שלאחר ברית מילה מופיע המשפט “אם שלוש אלה לא יעשה לה עבודתו פסולה”, וזאת כדי להדגיש את החשיבות בקיום הטקס על כל פרטיו.
הכוחות הרוחניים שמופיעים בברית מילה
האר”י הקדוש אומר, כי בטקס ברית המילה ישנה עוצמה כל כך גדולה, שאדם המשתתף בטקס זה ובסעודה שלאחריה, מזדכך כאילו צם ארבעים יום.
קבורת הערלה לאחר הברית
הערלה, עפ”י חכמת הקבלה, היא סמל כוחו של השטן בעולמנו. לפיכך, אחר הברית יש לקבור את עור המילה באדמה אשר רק בכוחה, כך חכמת הקבלה, לבטל את השליליות שבערלה. כאשר קוברים את עור הערלה יש להתכוון להפחית את כמות האנרגיה השלילית ביקום ולכן ממליצה חכמת הקבלה להזמין אורחים להשתתף בטקס הקבורה, וזאת על מנת לשתף במשימה זו כמה שיותר אנשים ולזכות בה את הרבים.
מדוע יש להמתין ליום השמיני?
כאמור, טקס ברית המילה מתבצע ביום השמיני להולדת הבן. חכמת הקבלה מלמדת אותנו, כי שבעה ימים זה הזמן שבו הנפש יורדת ונכנסת לילד. שבעה ימים אלו הם מהותיים במיוחד לבנים מבחינת סכנת תמותה. ביום השמיני נפש הילד כבר מחוברת לגופו בשלמות. שבעה ימים לוקח לבנות כלי שלם, או לפרק אותו. בדומה, למנהג בו חוגגים שבעה ימים לשבע הברכות לכלה לאחר החופה ולהבדיל, שבעת ימי אבלות לאחר קבורת הנפטר.
אליהו הנביא
בברית מניחים שני כסאות – אחד לסנדק ואחד לאליהו הנביא. בהתאם, יש להזמין את אליהו לטקס ברית המילה, אשר מופיע כמלאך הברית, וזאת על מנת להרחיק את הקליפה ולגלות את האור בשלמות. אליהו משחק בברית תפקיד של סוכן כפול, מחד הוא הפך להיות מקטרג על ישראל כאשר התלונן לפני הבורא “קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (מלכים א’, י”ט 10) ומאידך הוא מלאך הברית. האגדה אומרת שמשום שקטרג, נענש להיות נוכח בכל טקס ברית מילה שיקיימו בני ישראל. עפ”י הזוהר, סודות רבים מסתתרים מאחורי מדרש זה.
ללימוד מעמיק בעניין, ניתן לקרוא בספר הזוהר (הקדמת ספר הזוהר, סע’ רכ”ג-רכ”ז).
הסנדק
תפקיד הסנדק אינו דבר של מה בכך. מעבר לתפקידו הפונקציונאלי כמי שמחזיק את הילד במהלך טקס הברית, הוא גם הכלי המתווך והתומך שמאפשר להעביר לתינוק את האור שזמין בטקס הברית, שהרי כניסתו בבריתו של אברהם אבינו מהווה את הזרע שיאפשר את כל ההתפתחות הרוחנית והאישית של הילד כאדם מבוגר. על כן אומר הזוהר שהסנדק צריך להיות אדם חשוב. כלומר, רוחני.
אם המאמר עניין אתכם אתם עשויים גם להתעניין בדף הבא במוזיאון של עולם מושלם