הושענא רבה על פי המסורת
הושענא רבה – זהו היום השביעי של חול המועד והוא נקרא כך על שום שמרבים בו בהושענות. ביום זה נהוג לקחת חמש ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע חמש פעמים. על פי הפשט מסבירים כי יום זה הוא היום האחרון שבו ניתן לתקן את שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ומנהג הערבות החבוטות הוא להראות כי בשל החרטה על מעשיו הרעים, נפשו של האדם חבוטה כענפי הערבה. מסיבה זו יש גם הנוהגים להישאר ערים כל ליל הושענא רבה ולהקדישו ללימוד תורה.
הושענא רבה על פי הקבלה
ליל הושענא רבה נקרא גם “ליל החותם”, ובו נחתם תסריט חיינו לשנה שתבוא.
על פי ספר הזוהר ישנם שני סוגים של חתימות: חתימה אחת, בתפילת נעילה – “וחותמנו לחיים טובים”, אותה ניתן לדמות לחותם המלך על המכתב. אלא שעל מנת לשלוח את המכתב יש להוסיף חותם נוסף על המעטפה. זה החותם השני הנעשה בליל הושענא רבה.
משמעות הדבר היא שבליל הושענא רבה ניתן לכל אדם פסק הדין הסופי לגבי חייו במשך השנה הבאה.
חשוב להבין כי עפ”י חכמת הקבלה, מאחר ואין שום כוח עליון, חיצוני לנו שמחליט האם לתגמל אדם או לגרום לו סבל, הרי שיותר מדויק לומר שמה שמוכר לרבים כ- “שכר ועונש” הוא בעצם “סיבה ותוצאה”. מאחר שרצונו היחיד של הבורא הוא להיטיב עימנו, נבראיו, הרי שהעיכובים והסבל בחיינו הם תוצאה ישירה של מעשי ידינו, בהתאם לעיקרון המוכר של סיבה ותוצאה. ולכן, מהותו של פסק הדין היא המחסומים והעיכובים שיצרנו בחיינו או שגררנו מגלגולים קודמים. החגים הם חלון בזמן שנועד לאפשר לנו להסיר אותם מחסומים בצורה מרוכזת ובשורש, לשנות את גורלנו ולשלוט בחיינו.
מנהגי הושענא רבה
ליל החותם
על פי מסורת המקובלים וכפי שמוסבר בכתבי האר”י, במחצית הראשונה של ליל הושענא רבה נוצר החותם המשני כפי שתואר לעיל. כדי להיטיב את החותם הזה נהוג לקרוא את כל ספר “דברים”, המוכר גם בשם משנה תורה. חמשת חומשי התורה משמשים כערוץ המאפשר לתקשר בין העולם הרוחני – זעיר אנפין, והעולם הגשמי – מלכות, כאשר כל חומש מעביר שפע מספירה אחרת. ספר דברים חותם את התורה וכולל את כולה ולכן הוא גם נקרא בשם “משנה תורה”. אלא שהסוד, על פי האר”י, טמון בכוונות שלנו במהלך הקריאה. ללא כוונה ומבלי מדיטציה מתאימה, כל שייעשה באותו ערב ייעשה לשווא. אם אדם לא יחזור בזמן לרגע שבו חטא ושבו נוצר החושך בחייו, ואם הוא לא שינה באמצעות רצונו החופשי את אותו רגע, אזי הוא לא שינה את המודעות שלו, שהיא בעצם מהות התשובה. אין מדובר רק בחרטה או בבקשת סליחה, כי אם ידיעה שכשניתקל בנסיבות דומות בעתיד שבהן יצוץ הרצון הישן שלנו, האנוכיות, ההסתגרות וחוסר הרגישות, אזי, אנו נשנה את הרצון האנוכי שלנו לכזה שיקבל על מנת לתת ולהשפיע לזולתנו. כשנעשה תשובה שכזו אנו חוזרים בזמן, ומתקנים את נשמתנו. אז, המלאכים של בית המשפט ייקחו את הפתק מידם של המוציאים לפועל וישמידו אותם.
בספרו “שער הכוונות” כותב האר”י כי כאשר קוראים את ספר דברים, הידוע גם כ”משנה תורה”, יש לכוון לחתום בו את המלכות (יבואר להלן). ביום כיפור אנו נכנסים למחסן החיים של היקום, וניתנת לנו האפשרות למשוך לחיינו ברכה ושפע ולמחוק בזה את הכאב והעיכובים ברמת המקור- שינוי התסריט והגורל.
בעולם הגשמי יש היררכיה ברורה במערכת המשפט: בית משפט השלום, בית משפט המחוזי ובית משפט העליון, כשתמיד ניתן לערער על פסק דין של ערכאה נמוכה בערכאה גבוהה יותר. עפ”י הקבלה, ובדומה לבניית בניין המבוססת על תכניות שכתבו אדריכלים ומהנדסים, לכל דבר שקורה בעולם הגשמי יש סיבה בעולם הרוחני. שום דבר לא קורה במקרה.
בליל הושענא רבה (הערב השביעי של חג הסוכות), ניתן לכל אחד מאיתנו פסק הדין הסופי, בענייני החיים והפרנסה שהתחלנו לעסוק בזה עוד בראש השנה וביום כיפור. ביום כיפור ניתן פסק הדין, אולם בהושענא רבה “התיק” של האדם מובא בפני בית המשפט על מנת שיקרא את שהוחלט בפני אלה שאמורים לבצע אותו. ההיבט העיקרי של תהליך השפיטה נעשה במחצית הראשונה של ליל הושענא רבה. והכלי לשפר אותו הוא קריאת ספר דברים עד חצות הלילה בכוונה האמורה.
בדיקת הצל
כידוע לנו, לירח אין אור משל עצמו, אלא הוא מחזיר את האור של השמש. זוהי הסיבה לכך שהלבנה משולה לספירת מלכות – הנקבה, האנושות, הכלי המקבל כאשר החמה (השמש) מסמלת את ספירת זעיר אנפין – הזכר, הקדוש ברוך הוא, האור המושפע אלינו מן הבורא. לפיכך, מסביר האר”י שבליל הושענא רבה, ליל החותם, משקפת הלבנה את גזרי הדין של נשמותיהם של כל בני האדם. כתוב בזוהר שלאחר חצות הלילה, כאשר החותם השני כבר הושלם, זורחת הלבנה ואורה מכיל את כל פסקי הדין. כאשר יעמוד אדם מול הלבנה, באותו הלילה, הצל שיטיל גופו ישקף את מהלך חייו לשנה הקרובה.
אומר הזוהר (פירוש הסולם, פרשת ויחי, סעיף ר”ה):
“אז מסתלקים ממנו הצלמים ואינם נמצאים עמו. וכיוון שנסתלקו ממנו, הרי וודאי שעונש המלך יעבור עליו, ויטעם כוס המוות. ובלילה ההוא של החג האחרון, המענישים מוכנים, ומקבלים האיגרות. ואחר שמקבלים את האיגרות, מסתלקים הצלמים ואינם נמצאים בהם. ואם נמצאים בהם הצלמים לא נמצא עליו דין, או מחלות רעות…”
מוסיף הזוהר בפרשת תרומה (הסולם, סעיף רצ”ו):
“בלילה האחרון של החג, שיוצאים פסקי הדין מבית המלך. וצל ההוא הוסר מבני אדם העומדים להיגרע מעולם הזה… וממונה (מלאך) אחד המשגיח על סוד החקיקה בחותם… ששמו ידומיעם… יורד בלילה ההוא… ולוקחים לצל ההוא מכל אחד ואחד שנידון למוות ומעלים אותו למעלה.”
האר”י מסביר כי בליל הושענא רבה, בחצות, צילם של כל בני האדם בעולם כולו לאור הלבנה משקף את אשר יקרה להם בשנה הקרובה. אלו שאין להם חיים לכל השנה שתבוא מאבדים את הצל (שהוא שיקוף של צלם הנשמה שלהם באותו הלילה) שגופם מטיל לאור הלבנה בליל הושענא רבה, לאחר חצות הלילה. הצל הרגיל חוזר אליהם למחרת.
מכאן המנהג המוזכר בכתבי האר”י ללמוד בזוהר כל אותו הלילה כדי לתקן עוד כמה שיותר וגם לצאת ולבדוק את הצל לאור הלבנה כדי לדעת מה עוד דורש תיקון.
עפ”י הקבלה, אין פסק דין שלא ניתן לשנותו. בליל הושענא רבה יכול כל אדם לשנות את אשר נגזר עליו באמצעות חשבון נפש ועשיית תשובה אמיתית.
שבע ההקפות של הושענא רבה בבוקר
לאחר הלימוד כל הלילה מגיעה שלב התפילה המסיימת של סוכות, בתפילת שחרית של אותו יום מנענעים בלולב בפעם האחרונה בחג ולאחר מכן מקיפים את הבימה שבע פעמים כדי לסיים את משיכת האורות המקיפים לשנה הקרובה. ההקפות האלו הן שנתנו ליום הזה את שמו “הושענא רבה”. בכל יום של סוכות שרים “הושע נא” בכל הקפה, וכאן חוזרים על כך שבע פעמים הכוונה היא לתקן את המלכויות (ספירת מלכות היא הכלי, המוציא לפועל, של כל מדרגה רוחנית) של כל ימי חג הסוכות ולכן יש הקפה לכל אחד מן הימים. התיקון נעשה על ידי האורות הגבוהים שנמשכים על ידי ארבעת המינים למלכות בזמן ההקפות של הושענא רבה.
חיבוט ערבות על פי הקבלה
לאחר שבע ההקפות הושלם תהליך כניסת האורות של החסדים שהחלו להיכנס במוצאי יום הכיפורים. כלומר השלמנו את “חיבוק הימין”. מכיוון שחיבוק השמאל הושלם בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, עתה הוא שלב ה”נשיקין” – הנישוק.
שלב זה מתבטא בטקס חיבוט הערבות.
בטקס זה משתמשים בחמש ערבות חדשות שלא השתמשו בהן ללולב. כדברי האר”י, הערבות שבלולב שימשו למשיכת החסדים ולעומת זאת הערבות של חיבוט הערבות משמשות למשיכת הדינים.
בטקס חיבוט הערבות משתמשים בחמש ערבות וחובטים אותן באדמה חמש פעמים. חמש החבטות נועדו לבנות את הכלי של הנשמה שלנו ולהכין אותה לזיווג שיתקיים למחרת, בשמחת תורה שהיא החופה והזיווג – קו האמצעי של כל ימי החגים מראש השנה.
בחותם השלם של המלכות יש חמש אותיות מנצפ”ך – הן האותיות הסופיות שמסמלות דין וסיום.
בכל אחת מחמש החבטות אנו מורידים אחת מאותיות המנצפ”ך לאדמה (בהתכוונות שלנו), כאשר האדמה מסמלת את ספירת המלכות – הכלי של הנשמה.
העלאת הערבות מן האדמה בכל אחת מחמש הפעמים היא הנשיקה שמכינה את הזיווג והחופה של יום המחרת – שמחת תורה.
להורדת שיעור באורך מלא על הושענא רבה – לחץ כאן
לימוד מכתבי האריז”ל
לימוד מהזוהר להושענא רבה
ללימוד אודות החג הקרב ובא ניתן להיכנס לקישור של אותו החג:
ראש השנה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמחת תורה
פסח | שביעי של פסח | ספירת העומר | יום העצמאות | שבועות
ימי בין המצרים | תשעה באב | ט״ו באב – חג האהבה
ללימוד מעמיק יותר על חגי ישראל כנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה