חג החנוכה בן שמונת הימים מסמל את ההתגברות מעל הטבע, הזמן בו ניתן להתחבר לכוחות של נסים. הנס, שמסמל את היכולת לנוס ולהתנוסס מעל לגבולות השכל והגוף – סמלו, המספר 8 (מעל 7 המימדים של עולם ההגיון).
חנוכה עפ”י המסורת
חג החנוכה מצויין ב- כ”ה בכסלו והוא נמשך שמונה ימים. החג נחגג לזכר ניצחון החשמונאים על היוונים, חנוכת בית המקדש ונס פך השמן. במסורת קיימות מספר דעות נוספות אודות פשר שמו של החג: יש שסברו כי חנוכה פירושו חנו ב- כ”ה. היינו, שבני ישראל חנו מאויביהם ב-כ”ה בחודש; ויש שדורשים חנוכה כראשי תיבות של- ח‘ נרות והלכה כבית הלל (הלכה כבית הלל, שבכל יום מוסיפים נר – ראו להלן: הדלקת נרות).
הדלקת נרות
מצוות החג העיקרית היא הדלקת נרות בחנוכייה – ביום הראשון נר אחד (בנוסף לשמש); ביום השני שני נרות; ביום השלישי שלושה; וכן הלאה. מצווה זו שתקנו חכמים היא זכר לנס פך השמן. בתלמוד הבבלי (מסכת שבת) מסופר שלאחר המרד נכנסו החשמונאים לבית המקדש וביקשו לחדש פעילותו, אך לא נמצא שמן טהור להדלקת המנורה, למעט פך שמן אחד שאמור היה להספיק ליום אחד. ואולם, בפועל הצליחו החשמונאים להדליק ממנו את המנורה במשך שמונה ימים, עד שהפיקו שמן טהור חדש. לזכר האמור תיקנו חכמים הדלקת נרות במשך שמונת ימי החנוכה.
הדלקת הנרות כוללת שלוש ברכות: ברכת “להדליק נר חנוכה” וברכת “על הניסים”. ביום הראשון מוסיפים גם את ברכת “שהחיינו”. כמו כן, נוהגים לשיר לאחר הדלקת נר החנוכה שירים העוסקים בנס הגדול שקרה לנו: ניצחון המעטים (חשמונאים) על הרבים (יוונים) ונס פך השמן. בתוך כך, ידועים הם המזמורים “הנרות הללו” ו”מעוז צור”. בהקשר של נרות החנוכה, הלכה ידועה היא כי “אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד”, ויש הנוהגים להציב את החנוכייה על אדן החלון למען “פרסום ניסא” (פרסום הנס).
נהוג להוסיף בימי החג, הן בתפילת העמידה והן בברכת המזון, את תפילת “על הניסים”, ובתפילת שחרית נהוג גם לגמור את ההלל וכן לקרוא בתורה בקורבנות הנשיאים שבפרשת “נשא” בכל אחד מימות החג.
מנהגים נוספים שנהוג לקיים בחג הם משחק בסביבון, אשר על פאותיו מודפסות האותיות נ, ג, ה, פ – שהן ראשי תיבות “נס גדול היה פה” (בחו”ל נ, ג, ה, ש – נס גדול היה שם); כן נהוג ליתן לילדים מעות חנוכה (דמי חנוכה); וכן נהוג לאכול מאכלים מטוגנים בשמן כמו לביבות וסופגניות, זכר לנס פח השמן.
מנהג נוסף בחג הוא להזכיר את גבורת הנשים. בתוך כך יודעים לספר על יהודית ויעל חבר הקיני (שהרגה את סיסרא). סיפור נוסף העוסק בקידוש השם הוא על חנה ושבעת בניה.
חנוכה עפ”י הקבלה
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שכל חג הוא שער במימד הזמן שנפתח בזמן מסוים בשנה ומשפיע עלינו כוחות רוחניים שאינם זמינים בימות החול, כך שכל חג פותח את השער להארות רוחניות שונות.
בחג החנוכה, נפתח עבורנו שער בזמן שמחבר אותנו לכוח הנס, שהוא הכוח להתעלות מעל הטבע ולהפוך את מה שנראה כבלתי אפשרי לאפשרי. מתתיהו החשמונאי גילה את הכוח הרוחני של כ”ה בכסלו, ותיקן את הדרך עבורנו על מנת שבכל שנה בחג החנוכה, נוכל למשוך לחיינו את כוח הניסים. מקובלים רבים מביאים הוכחות ממקורות שונים לכך ש- כ”ה בכסלו היה מיועד לחג החנוכה מששת ימי בראשית ולכן מתתיהו רק גילה את מה שהיה חבוי קודם לכן והפך אותו לזמין לכל אחד.
מבחינה היסטורית, הנס של חג חנוכה התרחש מכיוון שבאותה תקופה (המאה ה-2 לפני הספירה) ובאותו מקום (ארץ ישראל) היו אנשים שהיו מוכנים לעשות הכל, ללכת נגד מגבלות הטבע וההיגיון שלהם ולהלחם על זכותם לדבוק באמונתם.
מהו נס?
למעשה, עפ”י הקבלה, לא כל אירוע שאיננו כדרך הטבע ולא כל התרחשות שהיא על טבעית יכולים להיחשב כנס. חכמי קבלה מלמדים שיש לראות את שורש המילה נס (בצירה) במילה נס (בקמץ) כלומר, שהנס (בצירה) הוא תוצאה של ניסיון אותו עובר אדם, אשר מביא אותו לנוס מן הטבע שלו ולהתעלות מעליו. שינוי זה המתרחש בטבעו של האדם משנה את הדרך בה חוקי הטבע פועלים על חייו ועל גורלו.
על פי חכמת הקבלה, ניסים אינם מאורעות אקראיים ובכוחנו למשוך אותם למציאות שלנו בכל תחום שהוא; בתחום הכלכלה והקריירה, בתחום המשפחה והבריאות, הזוגיות וכו’. מידת הנס תלויה במידת המאמץ שלנו לשנות את מי שאנחנו ולהתעלות על הטבע המולד השלילי והמוגבל שלנו. חכמת הקבלה מלמדת אותנו, שמכיוון שאנו חיים בעולם גשמי, על מנת לעורר את כוח הניסים ולהכניס את האור הרוחני אל חיינו, אנו צריכים לעשות פעולות גשמיות ולא להסתפק אך ורק בכוונות טובות, וכמאמרו של רבי עקיבא במסכת אבות “יגעת ומצאת תאמין”.
בחנוכה אנו מקבלים את הכוח ליצור ניסים למשך כל השנה וכן להתחבר מחדש עם מקור זרימת השפע של אנרגיית החיים, עם בריאות, הצלחה, ביטחון והמשכיות. בכך דומה חג החנוכה לחגי תשרי המאפשרים לנו גישה דומה לכוחות הללו. כמובן שבחגי תשרי יש יותר עוצמה , ובכל זאת יש מקובלים המכנים את חנוכה “ראש השנה הקטן”, ויש המגדילים ואומרים כי אמנם גורלו של אדם נקבע בתקופת חגי תשרי – “בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון…” – אבל עד חנוכה עדיין יש יד דמיונית בשמים שפתוחה ומחכה לקבל את השבים.
בנוסף, הזוהר מלמדנו שכל דבר שקורה בעולם הגשמי הוא תוצאה של מה שקורה בעולם הרוחני, הסמוי מן העין. האירוע שחוללו החשמונאים בניצחונם על היוונים, חל בחודש כסלו שמזלו הוא קשת. מזל זה השפיע על המאורעות ומקושר לסיבתם. כך גם כוכב צדק השולט במזל קשת, והצירוף של שניהם בחודש זה מאפשר את החיבור ליתר מזל, הצלחה ושפע בצורה ניסית ולא הגיונית.
בניגוד למתואר באיורים שונים של גלגל המזלות, אין לתאר את מזל קשת ככלי נשק, כי אם כקשת אשר בענן, המאפשרת לנו להתחבר לכוח המתגלה ביקום בחודש כסלו. הקשת כוללת במגוון צבעיה את שלושת הקווים, שהם שלושת הכוחות הבסיסיים שבונים את האישיות שלנו: ימין (כוח הנתינה), שמאל (הרצון לקבל) ואמצע (מעגליות, לקבל על מנת לתת). קווים אלו מוכרים לנו אף מתחום החשמל (כקוטב החיובי, השלילי והנגד) ומתחום הפיסיקה האטומית (פרוטון, אלקטרון ונויטרון). הקווים הללו של ימין שמאל ואמצע מאופיינים בצבעים לבן, אדום וירוק, בהתאמה (כמובן שמדובר כאן בקשת רוחנית ולא בתדרים של הקשת הנראית לעין). על פי הקבלה, מרמזת לנו הקשת שמה שמתרחש בזמן זה בעולמות הרוחניים, מספק ליקום כולו כוחות של איזון והרמוניה, וכל מי שיודע כיצד להתחבר לכוח זה, יכול להשתמש בו במשך חודש כסלו.
החנוכיה והדלקת נרות
בספרו “שער הכוונות” (חלק ב’ דף שכ”ח) מסביר האר”י שבזמן הדלקת נרות חנוכה אנו מושכים אורות רוחניים אל העולם הגשמי, אורות שבכוחם לעזור לנו להיטיב את חיינו ולהזין אותנו בכוח להתגבר על המכשולים של השגרה. מכאן, שהחנוכייה שאנו מדליקים אינה לזכר האירועים והניסים ההיסטוריים, או הלאומיים, אלא נועדה כדי לעזור לנו להתחבר לאור הרוחני שמתגלה באותם הימים. באמצעות הכוונות שבמהלך ההדלקה ובאמצעות הנרות הגשמיים, אנו מתחברים ישירות לשפע הרוחני שזמין למשיכה.
מסירות הנפש שגילו המכבים בניצחון של “מעטים מול רבים” לא אבדה. הכוח שהתגלה להם זמין גם עבורנו בזמן הדלקת הנרות והוא נועד לאפשר לנו לנצח במלחמות האישיות שלנו אשר דורשות הרבה מסירות נפש, התמדה ואמונה ללא גבול. כוחות אלו יש בהם כדי ליצור עבורנו ניסים ונפלאות בתחום הפרנסה, הרפואה, מערכות יחסים וההתפתחות האישית והשימוש בהם הוא שעושה את ההבדל בין חיים מלאי סיפוק והנאה לבין חיים בהם אנו צופים מהצד כשהשנים חולפות לידנו ועוברות אותנו.
דרך הדלקת נרות
מצוות החג היא הדלקת הנרות במשך שמונת ימי החג, והמנהג הנוהג לגבי אופן הדלקתם הוא כבית הלל – “מוסיף והולך”. דהיינו, ביום הראשון מדליקים נר אחד, בנוסף לשמש; ביום השני – שניים; וכן הלאה. שלושת הברכות על הדלקת הנרות מסמלות את שלושת הקווים ימין, שמאל ואמצע (הברכה השלישית, “שהחיינו” נאמרת רק פעם אחת, בלילה הראשון של החג).
רבים מדליקים את החנוכייה בחלון לשם פרסום הנס. לפי השולחן ערוך והאר”י יש להדליק את הנרות בפתח הבית בצד ההפוך למזוזה (מימין לדלת כאשר עומדים בתוך הבית עם הפנים אליה). החנוכייה אמורה להיות מוצבת על שולחן נמוך יחסית (בין שלושה טפחים (24ס”מ ל-עשרה טפחים (80ס”מ)), כדי שבזמן ההדלקה יוריד המדליק את הנר לחנוכייה במעשה ההדלקה כסמל לכך שאנחנו מורידים את האור של חג החנוכה מלמעלה (העולמות העליונים) למטה (לעולמנו הגשמי).
לאחר הדלקת הנרות נהוג לשיר ממזמורי החג – “הנרות הללו”, “מעוז צור” – כן נהוג להמשיך ולשבת ליד הנרות לפחות כחצי שעה לאחר הדלקתם, כדי להמשיך ולהתחבר לאור הרוחני שלהם. השירים ואכילת המאכלים המיוחדים לחנוכה נועדו למלא את חצי השעה הזאת בתוכן.
כוחו של הנר
הנר משמש, על פי חכמת הקבלה, כגשר בין העולמות הרוחני והגשמי. כאשר אנחנו רוצים להתחבר לכוח רוחני מופשט שאין לנו דרך לקלוט אותו בחמשת החושים שלנו, הדרך הקלה ביותר היא הדלקת נר. נר של שבת וחג מחבר אותנו לאור הרוחני של הזמן שאינו ניתן לתפישת החושים. נר נשמה מחבר אותנו לנשמתו של הנפטר שאין לה דרך של ביטוי גשמי. נר של מדיטציה נועד לחבר אותנו לתדרים רוחניים שאין לנו דרך גשמית להתחבר אליהם. הדלקת נרות בחדר מחברת אותו לתדר אחר, מסתורי, מיסטי, רומנטי, שונה.
חוברת ברכות לחנוכה עם כוונות הארי והרשש של ישיבת בית אל – למתקדמים
חוברת ברכות ושירים לחנוכה עם כוונות האריז”ל– מהדורת ‘חיים קבלה’ לפי ההסבר בעמוד זה.
ללימוד אודות חגי ישראל ניתן להיכנס לקישור של כל החג:
ראש השנה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמחת תורה
פסח | שביעי של פסח | ספירת העומר | יום העצמאות | שבועות
ימי בין המצרים | תשעה באב | ט״ו באב – חג האהבה
ללימוד מעמיק יותר על חגי ישראל כנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה