“ראש השנה לאילן” – האילן, עץ החיים, הוא אחד הסמלים החשובים ביותר המייצגים את עולמו הרוחני של האדם. “כי האדם עץ השדה” (דברים כ’, י”ט), כמו העץ, שיש לו חלק נראה – הגזע והענפים, וחלק חבוי – השורשים. כך לאדם יש גוף, החלק הנראה, ונשמה, החלק החבוי. ללא השורשים יפול העץ ויבול, וללא הנשמה יפול האדם ונבול יבול גם הוא. בט”ו בשבט, ראש השנה לאילן (עץ החיים, ולא ל”אילנות”, שזאת היא גרסא מאוחרת לשם החג), אנו מתחברים למהות הפנימית שלנו. באמצעות חגו של האילן, אכילת פירותיו ומוצרי הלוואי שלהם (יין), שתילת עצים חדשים, ולימוד במדרשי חכמת הקבלה על “עץ החיים” שהוא שם כולל לקשר שלנו להרמוניה ולסדר שקיימים ביקום, אנחנו מחזקים את כח החיים הזורם בכל אחד מאיתנו.
ט”ו בשבט עפ”י המסורת
ט”ו בשבט הוא חג נטול סממנים דתיים ועם זאת מאוד מיוחד. המקור לחג והמקום שבו הוא הוזכר לראשונה הוא המשנה: “ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי; באחד בתשרי – ראש השנה לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו” (והלכה כבית הלל) (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א).
מחלוקת ידועה היא בין בית הלל לבית שמאי לגבי המועד של ראש השנה לאילנות. רש”י מנמק את בחירת המועד לראש השנה לאילן בטענה כי “עברו ימות הגשמים שהוא זמן רביה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה”. כלומר, מבחינת ההלכה זו תחילת השנה החקלאית של האילן. כידוע, סמלו של ט”ו בשבט הוא עץ השקד, שהוא מהעצים הראשונים הפורחים בסיום החורף ומהווה סימן שהחורף נגמר וכי מעתה מתחילים העצים להניב את פירותיהם – פירות השנה החדשה (מבחינת תרומות ומעשרות).
אם כן, מדוע כלל נחלקו בית שמאי ובית הלל? ואיזו משמעות יש לט”ו בשבט עבורנו אם איננו חקלאים?
ט”ו בשבט על פי הקבלה
אומר הזוהר:
“תנא ר’ יהודה… ארבע פעמים בשנה העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ובחג נידונים על המים… בעצרת על פירות האילן – פירות האילן? פירות האילנות צריך היה לומר. אלא שאין מדובר באילנות ועצים כי אם בעץ גדול וחזק הנמצא למעלה. זהו האילן של זעיר אנפין שהוא עץ החיים” (זוהר, ויחי סימן שנ”ג-שנ”ד). כלומר, האילן, העץ הגשמי, הוא מעין מרכבה, קרי: ביטוי גשמי בעולם שלנו של מהות רוחנית, אשר בענייננו היא עץ החיים. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהעץ הגשמי מהווה עבורנו חיבור מיוחד לאילן הרוחני הנקרא עץ החיים וזהו הבסיס לפירוש של המקובלים בזוהר לגבי המשמעות של ט”ו בשבט עבורנו.
העץ כסמל של מורכבות האדם והיקום
אחד הספרים העוסקים בנושא הזה הוא ה”אוהב ישראל” של הרבי מאפטא אשר חוזר על שתי השאלות שהצגנו קודם לכן בדבר המחלוקת לגבי המועד של ט”ו בשבט ומדוע נכתב ראש השנה לאילן ולא לאילנות? בהקשר זה מצטט ה”אוהב ישראל” מספר דברים (כ’, י”ט) את הפסוק: “כי האדם עץ השדה” ומסביר את הקשר שבין האדם לעץ: כשם שיש לעץ אברים וחלקים מרובים – שורשים, ענפים ופירות – כך גם לאדם יש שורשים, ענפים ופירות הבאים לידי ביטוי במעשיו הטובים. פירש זאת האר”י בספרו “שער הגלגולים”, המדבר על חלוקת גוף האדם לתרי”ג אברים כנגד תרי”ג המצוות. לשיטת האר”י, תרי”ג האברים שבגוף האדם נחלקים לרמ”ח אברים ושס”ה גידים וחלוקה זו, כשם שהיא קיימת באדם כעולם קטן (מיקרו) כך היא גם קיימת בעם ישראל בתמונה היותר גדולה (מאקרו). לשיטתו, אף עם ישראל נחלק לתרי”ג ניצוצות עיקריים המחולקים לניצוצות נוספים עד לשישים ריבוא נשמות
אף ספר הזוהר מרחיב את יישום מבנה עץ החיים לכל העולם כולו ולפיו, כשם שמקורן של כל הנשמות בישות הרוחנית העליונה הנקראת עץ החיים, שבה יש חלוקה לאברים מרובים, כך גם החברה האנושית מחולקת לסוגים שונים של בני אדם הנושאים בתפקידים שונים לצורך קיומה של החברה כקהילה. ודוק: לא רק החברה האנושית כלולה במבנה של עץ החיים, אלא לכל בריה בעולם יש תפקיד: “רבי אבא אמר, בכמה מקומות למדנו שהקב”ה, כל מה שעושה למעלה (העולם הרוחני – עולם האמת, עץ החיים) ולמטה (העולם הגשמי שנתפס בחמשת החושים) הכל הוא אמת ופעולתו אמת ואין לך דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכל נצרך בעולם” (זוהר הסולם, יתרו, סע’ כ”ט). אפילו נחשים, עכבישים וכדומה.
מוסיף ה”אוהב ישראל” ומלמד, שכאשר מזכירה המשנה את ראש השנה לאילן מדובר באילן אחד, עץ החיים, שכוחו הרוחני מתגלה ביקום ביום של ט”ו בשבט, המהווה מעין קו פרשת מים. היינו, קו גבול שמטרתו לציין שינוי. הביטוי הגשמי של עץ החיים הוא שהחל מט”ו בשבט מתחילים העצים לפרוח ולהניב פירות וזוהי תוצאה של ההתעוררות בעולמות העליונים של הכוח של עץ החיים. באותה מידה, אין זה מקרה כי ט”ו בשבט הוא אמצע החורף אשר ממנו והלאה האדמה והאוויר מתחילים להתחמם לקראת האביב.
איך זה משפיע עלינו?
גילוי קוסמי זה של מודעות עץ החיים בעולם הרוחני אמור, על פי המקובלים, להקל על כל אדם לעשות בעצמו את החיבור של תרי”ג אבריו עם עץ החיים ולתקן את החלקים השונים של נשמתו.
משמעויות נוספות
אילן בגימטרייה 91, מספר בעל חשיבות מרובה בעולם הקבלה. מספר זה מסמל את החיבור בין שני שמותיו הנפוצים ביותר של הבורא במקורות, שם יהו”ה (26 בגימטריה), שאין לבטא אותו משום שהוא שייך לעולם הרוחני של עץ החיים ושם אדנ”י שמסמל את הביטוי הגשמי של שמות הבורא. שם יהו”ה מסמל את השפע הרוחני ששופע לעולם ובו כלולים האהבה והחסד – הצד הזכרי של הבריאה, ושם אדנ”י (65 בגימטריה) אותו אנו מבטאים בזמן תפילה או קריאת התורה, מסמל את הכלי שמקבל את אותו השפע ומוציא אותו לפועל – הצד הנקבי של הבריאה. החיבור של שני השמות 65+26=91 מסמל איחוד בין העולמות, הרמוניה, מעגליות וזרימה של כח החיים בעולם שלנו.
91 הוא גם הערך המספרי של המילה אמן המחברת בין שמים וארץ, בין האור לבין הכלי, בין הכח הזכרי (המשפיע ונותן) של הבריאה לבין הכח הנקבי (המקבל). המיוחד בכוח זה, כך “האוהב ישראל”, טמון בסוד הפסוק “צדיק כתמר יפרח”. כלומר, כשם שבעצי תמר יש עצים זכרים ויש נקבות, אף הצדיק יש בו זכר ונקבה, שכן הצדיק מחבר בין העולם הזכרי, העולמות העליונים של השפע והברכה, עם העולם הגשמי, שצריך את השפע והברכה אשר באים, בין השאר, לידי ביטוי בפירות העצים. על פי ספר היצירה, המיוחס על פי המסורת לאברהם אבינו, האות “צ” היא האות שהתדר שלה הוא שברא את מזל דלי, שהוא המזל של חודש שבט. זהו הכוח של הצדיק שדולה (מלשון דלי) ושואב את הכוח מן העולמות העליונים הרוחניים ומעביר אותם לעולם הגשמי שלנו. הוא זה המחבר ויוצר את הזרימה של השפע בין העולמות, כך שהוא לא יישאר רק בעולמות העליונים אלא יתפשט גם לגשמיים.
בין א’ לט”ו בשבט
אך מה קורה בימים שבין א’ ל-ט”ו בשבט? על מה הויכוח בין בית שמאי לבין בית הלל? עונה ה”אוהב ישראל”, כי 15 הימים הללו הם כנגד שֶם ‘י”ה’, שהוא שם הבורא שמסמל את הכח המרוכז של החיים. בימים שבין א’ ל- ט”ו בשבט מתגלה ביקום כוח החיים שהוא מחייה את העצים ומאפשר להם להתעורר ולהתחיל מעגל חיים חדש, וזה גם מה שרואים בשדה, שעצים שהיו נראים כמתים בחורף כאילו קמים לתחייה. לכן, כאשר רש”י כתב ש”אז עולה שרף האילן”, אין הוא מתכוון לעץ הגשמי כי אם לעולמות העליונים. לשפע שמזין את הנשמות. זוהי גם הסיבה שעפ”י ספר דברים, התחיל משה רבנו לבאר את התורה בא’ בשבט, שאז ניתן להתחבר לאותו שפע שמזין את הנשמות.
כל שנה בחייו של אדם יש אפשרות לגילוי והשגה של כלי, של תובנה, שכמותם לא היה ולא יהיה, שהרי שתפקידו של האדם, על פי הקבלה, ליצור התחדשות וחיבור לעץ החיים בצורה שלא הייתה בשנים קודמות. ההתחדשות והשינוי הם מן המרכיבים החשובים ביותר של חיים מוצלחים.
“ראש” פירושו שליטה על כל מה שקורה בגוף. ראש השנה לאילן מעניק לנו שליטה על היכולת להתחבר לכוח של עץ החיים לכל השנה. ע”י ההתחדשות אנו יכולים לחדש את עצמנו ואת צורת ההסתכלות שלנו על המציאות בכל שנה מחדש. השינוי הזה מהווה את הצמיחה שלנו כצמיחת העצים, בחינת “כי האדם עץ השדה”.
ר’ נחמן מברסלב אומר, שזו מעלה יתרה לשכוח דברי תורה מהשנה שחלפה, שכן אז מתאפשר לנו ללמוד אותם מחדש וליצור ולחדש הבנות ותובנות, מה שמחבר אותנו למהות של להיות בורא.
התחדשות המחשבה ותפישת העולם הם אחד מהסימנים של החיבור לעץ החיים, וזה מה שמעניק לנו את כוח הנעורים. כל זמן שאנחנו מסוגלים להתגמש ולהתחדש מבחינה חשיבתית ורגשית נשמור בתוכנו את כח הנעורים. בנוסף, צמיחת העצים היא בניגוד לטבע, בניגוד לכוח המשיכה – מלמטה למעלה, וככל שאנו צומחים יותר מעלה, כך אנו הולכים יותר נגד הטבע. ככל שאנו מחוברים יותר לעץ החיים כך קומתנו זקופה יותר ליותר שנים. הזקנה הביולוגית היא תוצאה של זקנה רוחנית, חוסר יכולת להתחדש רגשית וחשיבתית מביאה גם לכפיפות קומה של הגוף.
אלו מנהגים יש בט”ו בשבט שתפקידם לחבר לכוח האילן, עץ החיים, המזין את כל אילנות העולם לשנה הקרובה?
נטיעת עצים – בפעולת הנטיעה אנו מתחברים ושותפים לרגע החשוב בחייו החדשים של העץ, בכוח שניתן לעץ לכל חייו. באותו הרגע אנו גם מקבלים מהכוח הזה.
אכילת פירות – הפירות נושאים בתוכם את המיצוי של הכח שבאילן, את ריכוז העוצמה שלו. אכילת הפירות מאפשרת לנו לדלות (מלשון דלי – ט”ו בשבט הוא יום הירח המלא במזל דלי בלוח העברי) את כל השפע והברכה שיש בחלל העולם בזמן הזה של מזל דלי, שט”ו בשבט הוא השיא שלו.
ר’ חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר”י הקדוש מלמדנו, שיש לאכול 30 מיני פירות בסדר ט”ו בשבט:
עשרה מהם נאכלים בשלמות – קליפה ותוכן ביחד. אלה נאכלים כנגד עולם בריאה.
עשרה נוספים שקליפתם נאכלת והפנים נזרק – אלה מקבילים לעולם יצירה.
ועשרה מינים נוספים שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת – אלה מקבילים לעולם עשייה.
עולם עשייה הוא העולם בו אנחנו חיים. על פי הקבלה קיימים עולמות נוספים ובסה”כ חמישה עולמות עיקריים. עולמות אלו קיימים בתדרים גבוהים יותר של קיום ומהם אנחנו שואבים את כח החיים שלנו ובעיקר מעולם בריאה ומעולם יצירה.
כמו כן, יש הנוהגים גם לשתות 4 כוסות יין (כמו בליל סדר פסח) של ערבוב של יין לבן ואדום. כוס ראשונה של יין לבן, כוס שניה של יין לבן ובו מזוג יין אדום, כוס שלישית של יין אדום ובה מזוג יין לבן וכוס רביעית של יין אדום בלבד. אלו מסמלים את העלייה הרוחנית ממדרגה למדרגה בתהליך העבודה הרוחנית של האדם.
היין הלבן מסמל את כח החיים הנותן של הבורא – האור, והיין האדום מסמל את רצון החיים של הנברא – הכלי. כאשר משתלשל האור ויורד אלינו מן העולמות העליונים, הוא עובר את ארבעת השלבים שמזיגת ארבע הכוסות מסמלת. ארבעת השלבים האלו חייבים לקרות בכל תהליך מחשבה עד ליציאה לפועל- הבשלת הפרי שהתחיל בזרע שהוא הרעיון הראשון:
1. אור – יין לבן
2. אור ומעט כלי – יין לבן ובו מזוג מעט יין אדום
3. כלי ואור – יין אדום ובו מזוג מעט יין לבן
4. כלי – יין אדום
בתחילת הסעודה מברכים על הלחם, ובמהלכה ואגב אכילת הפירות נהוג לקרוא מדרשים המבטאים את החיבור שבין האדם לעץ ובין האדם לטבע.
ט”ו בשבט מהווה, אם כן, הזדמנות להביא אותנו למודעות של עץ החיים, חירות, התחדשות, צמיחה רוחנית ומודעות לסביבה, שכן כאשר אנו דואגים לזולתנו ולעולם שמחוצה לנו אנו יוצרים את עץ החיים – מצב של אהבה בין בני אדם ושל אחדות – המסמל את עידן הדלי שבו אנו חיים.
לשמיעת שיעור על ט”ו בשבט לחצו כאן.
ללימוד אודות החג הקרב ובא ניתן להיכנס לקישור של אותו החג:
ראש השנה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמחת תורה
פסח | שביעי של פסח | ספירת העומר | יום העצמאות | שבועות
ימי בין המצרים | תשעה באב | ט״ו באב – חג האהבה
ללימוד מעמיק יותר על חגי ישראל כנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה