להורדת ספר דיגיטלי eBook מאת שאול יודקביץ – רפואה על פי היהדות והקבלה
מהי מחלה?
תפיסה בסיסית של חכמי הקבלה היא שהעולם נחלק לשניים – זה שנתפס בחמשת החושים שלנו, המכונה עולם האשליה או עולם הענפים, וזה שמפעיל את אותם ענפים, השורש, אותו עולם שאינו נתפס בחושים שלנו או נקלט בהיגיון שלנו. מכאן שמחלה היא למעשה הוצאה לפועל של דבר אחר שהתרחש בשורש, בעולם האמת. כאשר אדם חולה, מי שלמד קבלה מניח שקרו כמה דברים קודם לכן. ראשית, נוצרה בעיה רגשית או רוחנית הנקראת בפי המקובלים תיקון. ודוק: שני אנשים יכולים לעבור את אותה חוויה כשלאחד היא תהיה טראומטית ואילו השני כלל לא יזכור אותה. מדוע? קוראים לזה “תיקון” – משהו עמוק המתרחש בתוך נשמתו של האדם. חוויה שהיא מתחת לתת מודע אשר אם היא לא נפתרה באופן רגשי או רוחני, כך שנוכל לקלוט ולהשתמש בה כדי לשפר עצמנו ולעבור לשלב מתקדם יותר, אזי היא הופכת למשהו שעולה לפני השטח בצורה של חוסר איזון אנרגטי – משהו לא בסדר בחיינו אך עדיין איננו יודעים או מבינים מה בדיוק – ואם עדיין הדבר לא טופל הוא הופך למשהו גשמי יותר שבא לידי ביטוי בצורת מחלה פתולוגית.
דרך הריפוי
לאור האמור,שאלה היא איך בדיוק אנו אמורים לטפל במחלה? הרפואה הקונבנציונאלית הנוהגת כיום מטפלת לרוב בסימפטומים (בענפים). הרפואה המשלימה, לעומת זאת, עוסקת ברמה עמוקה קצת יותר של הריפוי – באיזון האנרגטי אבל, כאמור, הריפוי האמיתי הוא כזה שצריך להיעשות בשורש עצמו, היכן שהתחילה הבעיה במימד העמוק של הנשמה. כאן נכנסת חכמת הקבלה ולפיה, כל דבר שמניע את היקום מכיל את אור הבריאה וכל דבר שמונע בעולם זה בגלל הזרימה של האור דרכו, והיכן שיש “עצירה” של האור, קרי: דברים אינם זורמים כמו שצריך ונתקעים, הרי שזה מקום שיש בו חושך.
חכמת הקבלה מציעה שלוש דרכים עיקריות לריפוי:
הדרך הראשונה היא זו הנקראת טיפול מונע והיא, למעשה, דרך חיים.
השנייה, היא דרך ה”תיקון”. קרי, שינוי דפוסי התנהגות, שאז התגובה הרגשית שלנו תשתנה ובעקבותיה המצב הרוחני, רגשי ברמת הנשמה.
ולבסוף, טיפול ננו-טכנולוגי מתוך הבנה של מה קורה ברמה המולקולארית בגוף שלנו.
ואולם, קודם לכל חשוב להבין את תפיסת העולם של חכמת הקבלה לגבי עניין הרפואה.
במסכת ברכות, בתלמוד, מסופר, בין היתר, על שישה דברים שעשה המלך חזקיהו – על שלושה הודו לו (הסכימו איתו) ועל שלושה לא. שניים מן הדברים שעשה ושחכמים הודו לו הם: גנז ספר רפואות שבמקדש (שבו היו רפואות לכל מחלה אפשרית בעולם) וכתת את נחש הנחושת (שהוא סמל לרפואה). הזוהר מסביר בפרשת “יתרו”, שאם מחלה היא בעיה ב”תיקון” ברמת הנשמה של האדם, הרי שאם היה בידינו לקחת באופן מיידי את הרפואה מספר הרפואות הרי שתמיד תהא לנו חסימה רוחנית ואז כנראה שבאיזה שהוא מקום נמשיך לא להיות מאושרים ואז נבקש להטיל את האשמה בכל מיני דברים אחרים במקום לנסות לחפש ולשפר אצלנו, כפי שהיינו עושים אלמלא הייתה בידינו התרופה, ואז אולי גם היינו מגיעים לטפל בנשמתו.
האם זה אומר שאסור לקחת תרופות ובמקום זאת להתמודד עם מה שקורה לנו? באופן עקרוני זה נכון. הרפואה בחיינו מיועדת לעבודה רוחנית אבל מעט מאוד אנשים יכולים לרפא את עצמם בצורה כזו ולכן עלינו להשתמש בתרופות. מכאן גם הפרשנות למילים “ורפא יירפא”, שהבורא נתן רשות לרופאים לרפא את הפצעים והמכות שייראו בחוץ, אבל כל חולי שהוא בפנים, רק בידי הבורא לרפאו (פירוש האבן עזרא על פרשת משפטים). אלא שגם במצב האחרון (דלקת פנימית, למשל) עדיף לתת אנטיביוטיקה כדי לאפשר לאדם מספיק זמן כדי לנסות למצוא בעצמו את המקור למחלתו. לכן ניתנה רשות לרופא לרפא.
מניעה
ראשית, חשובה מאוד סביבתו של האדם ומכאן חשיבותה של הקהילה. כאמור, כאשר אדם חולה חסר לו אור שכן הוא אינו מחובר לכוחות הבריאה – אהבה, שמחה, התלהבות, אנרגיית החיים. ודוק: גוף האדם לא נברא על מנת לחוש ברע. ולראיה, עפ”י מחקרים כשאדם נמצא בדיכאון אזי בתוך ארבע שעות הגוף שלו מפסיק לייצר כדוריות דם לבנות. כלומר, המערכת החיסונית שלו מתחילה לקרוס. מכאן שלהיות בדיכאון, להרגיש רע ולהתלונן, ולחשוב בצורה שלילית זה נגד תכלית הבריאה. כאן נכנס תפקידה של הסביבה, של הקהילה וזו גם הסיבה שנבראנו כיצורים חברתיים. סביבה אוהבת ותומכת תפקידה להזכיר לאדם, בכל פעם כשהוא במצב רוח ירוד, את תכלית בריאתו, לדאוג לו, לשמח אותו ולהביאו חזרה להאמין בכוחה של האהבה – הכוח הגדול ביותר שמביא לריפוי. על כן, לא בכדי אמר הרב אשלג, שבחירתו החשובה ביותר של אדם היא הבחירה בסביבה, בקהילה, ולפיכך גם נאמר “עשה לך רב וקנה לך חבר”. “קנה” בכל מחיר כי זו ערובה לתוחלת חיים ארוכה יותר.
שנית, התנדבות. נתינה מחברת את האדם לכוחות של ספירת חסד, המהווים כוח מיוחד שתכליתו ריפוי בעת מחלה. גם מחקרים מראים שחולי סרטן סופניים המתנדבים למען האחר זוכים להאריך חייהם. נראה, כי תחושת הנתינה, העזרה והאהבה מעניקה לאדם תחושה עמוקה של אהבת החיים וגורמת לחיזוק ושיפור תחושת הבריאות הכללית והחלמה מהירה יותר ממשברים פיזיולוגיים.
שלישית, לימוד. שנאמר, “עשה לך עיתים לתורה”. חשוב מאוד לקבוע שגרת לימוד יומית שבה האדם לומד כיצד לשפר את חייו, או במילים אחרות “חשיבה חיובית”. מחקרים מראים כי לתכונות אופי כמו אופטימיות או פסימיות יש השפעה על איכות החיים ואפילו על תוחלת החיים. הזוהר מלמדנו כי בגוף האדם יש רמ”ח אברים וכך גם בנשמה. לכל חלק בנשמה יש תדר אנרגטי, וכאשר אנו פוגעים בחלק מסוים בנשמה אף החלק המקביל לו בגוף האדם נפגע.
הזוהר אומר כי גם אם ניקח אדם שהוא רשע גמור ונעביר אותו לסביבה, לקהילה, שמתנהגת בצורה חיובית ואוהבת הרי שלא תהיה לו ברירה ובסופו של דבר הוא ישנה את דפוסי התנהגותו.
תיקון
לגבי שינויי דפוסי התנהגות ישנו מאמר בזוהר הנקרא: “שינוי שם, שינוי מקום ושינוי מעשה”.
אברהם אבינו שינה שמו מאברם לאברהם. תפקידו של אברהם היה לשבור תפיסת חיים שלמה ולהסיר מחייו את כל מה שקשור לשעבוד לעבודה זרה, שבאה לידי ביטוי בחיינו כשעבוד לאגו, לכעס, לתאוות (כסף מין אוכל וכיוב’) ולכל תפיסת עולם שלילית. השינוי הראשוני הוא שינוי שם, המסמל איך אנחנו נתפסים בעיני עצמנו ובעיני הסביבה. התיקון נעשה בעזרת נתינה, עשיית חסדים, מתן צדקה ואהבת חינם.
השינוי השני הוא “שינוי מקום” המיוצג ע”י יצחק אבינו, אשר בשפת המקובלים נקרא “מלכות עולה לבינה”. מלכות היא “אני” וכשהיא נמצאת למטה אנחנו עסוקים בעצמנו ובצרכים שלנו, באגו שלנו וברצון לקבל לעצמנו בלבד. על מנת לעשות תיקון עלינו לעלות לתדר של נתינה והשפעה ואנרגיה של שפע. להפוך את הרצון לקבל לכזה שנקבל על מנת להשפיע.
“שינוי מעשה” מיוצג ע”י יעקב, שתפקידו היה להכין את הכלי (שנקרא רחל) לקבלת “האור דחכמה”, שהוא ריפוי, וזאת ע”י שינוי מעשה. זו תפיסת עולם מורכבת מאוד שתכליתה מה עלינו לעשות על מנת לשנות את התיקון שלנו ובכך להביא לחיינו ריפוי.
ננו-טכנולוגיה
ננוטכנולוגיה עוסקת, בין היתר, בריפוי האדם באמצעות טיפול ברמה המולקולארית, ברמת התא, ולפי הקבלה הכול קשור למים. הם הסמל לחסד, נתינה ואהבה, והם סיבת הכול.
מולקולה של מים היא כידוע H20 – שני מימנים וחמצן אחד. ואולם, לעולם לא נמצא אותם מסודרים כך בטבע בנפרד, אלא תמיד בדבוקות. למולקולת המים יש קוטב חיובי ושלילי ובדומה לפעולת המגנט נדבקות מולקולות המים אחת לשנייה למבנה גבישי. בשפה המדעית נקראת התחברות זו כיצירת קשרי מימן. כל סוד החיים בנוי על קשר זה.
ה-DNA בנוי בצורת סלילים של צירופים של שרשראות חלבונים הנקראות A,T,C,G ומה שמחבר בין כל הצירופים הללו למבנה הסליל הידוע של ה- DNA אלו מולקולות מים. הן מחזיקות את מבנה הסליל ומעבירות את האינפורמציה שלו הלאה. כך גם החלבונים, הבנויים משרשרות ארוכות מאוד של חומצות אמינו המסודרות במבנה ראשוני, שניוני, שלישוני ורבעוני. השניים האחרונים הם למעשה צורה של קיפול של אותה שרשרת ארוכה של חומצות אמינו, ואותו קיפול מתאפשר בעזרת מולקולות המים המתחברות בקצה לאותן שרשראות של חומצות אמינו.
למה זה כל כך חשוב? לפני כמה שנים הוציא חוקר יפני בשם מסארו אימוטו ספר בשם “המסרים החבויים במים”, ובו הוא הראה צילומים של מולקולות קפואות של מים שנלקחו ממקומות שונוים. אימוטו מצא שכשאשר דגימות המים נלקחו ממקומות “בריאים” – נחלים נקיים, פסגות מושלגות וכיוב’ – מבנה המולקולה היה סימטרי לחלוטין והופיעו בה דוגמאות שונות של פתיתי שלג (פרקטלים של מגן דוד). לעומת זאת, כשהמים הגיעו מנחלים מזוהמים ולא נקיים המבנה היפה והמושלם הזה נשבר. כלומר, ברגע שהמבנה האנרגטי של המים “חולה” אזי הוא בא לידי ביטוי בצורה של מולקולת המים. אותו חוקר גם בדק ומצא שהמים הושפעו גם ממוסיקה וממילים שהושמעו להם. מילים טובות הביאו ליצירת המבנה המושלם האמור, ולהיפך.
המסקנה, אם כן, היא שמים סופגים אנרגיה מהסביבה. סופגים כוח של אהבה ורגשות.
אם כך, ניתן להבין בקלות מה קורה למים בגוף שלנו כאשר אנחנו משדרים ומרגישים אנרגיה שלילית. כל גבישי המים מתחילים לקבל עיוותים ולאבד מהצורה שלהם, ואם המבנה הגנטי שלנו מתחיל לאבד מהצורה המרחבית שלו אזי הגוף יתחיל לתפקד באופן שונה. אם אנו מכניסים חֹשך אזי המבנה הגנטי שלנו שֹכֵחַ את מה שהוא אמור לעשות. בביולוגיה אנו למדים כי על מנת שחלבונים יתפקדו בצורה מסוימת הם פועלים בצורה של מנעול-מפתח. אך ברור הוא כי אם המפתח או המנעול שינו את צורתם אזי הפעולה לא תוכל לצאת אל הפועל, ואז מתחילות מערכות הגוף לקרוס ולזה אנו קוראים מחלה. ניתן, אם כן, להבין כי החיפוש הנצחי אחר מעיין הנעורים מסתיים בתוכנו, כי אפילו אם נכניס לגופנו את המים הטהורים והזכים ביותר שנמצא, הרי שבכוח רגשותינו לעוות אותם.
התפילות והמדיטציות נועדו להשאיר אותנו חיוביים ולעזור לנו לשלוט במחשבותינו. כך לדוגמה, בתפילת “מי שברך לחולה” הנאמרת בשבת במהלך קריאת התורה, מופיעים בה המשפט “שבת היא מלזעוק” שראשי התיבות שלו “שהמ” שזהו אחד הצירופים החזקים יותר בקבלה לריפוי ממחלה – מהש (אחד מ- ע”ב שמות). באותו ענין גם הצירוף “ילי” עוזר לרפא מחלות, וכך גם ידוע כי הקריאה בזוהר עוזרת לרפא ממחלות.
אחד מספרי הרפואה הידועים יותר הוא הזוהר על פרשת “פנחס”, על אף שבפרשה עצמה לא מוזכר דבר בעניין (כנראה שדווקא בתקופה זו שהפרשה נקראת בה יש להכניס אנרגיה של ריפוי). באותו ספר מופיע מאמר בשם “האברים הפנימיים”, שהוא אחד המפורסמים מבחינת ריפוי כנראה בשל היותו מקיף מאוד בנושא וכך, בין היתר, הוא מספר שם על ריפוי של מחלות לב:
הלב הוא משכן הרצון, מקום הרצונות וההשתוקקויות (“אני רוצה בכל לבי”). אלא שהבעיה היא שאנחנו רוצים לעצמנו בלבד ורצון זה הופך לאש שמכלה ושורפת. אף הרפואה המודרנית גילתה בשנים האחרונות כי מחלת לב היא למעשה דלקת (דלקה, אש) של העורקים של הלב. והפתרון הוא קירור האש שבלב שנעשה ע”י צדקה ובדרך של נתינה ואהבה.
כמובן שמעל הכול חשוב ליצור איזו. איזון בין רחמים ודין, בין שליליות וחיוביות ובין הרצון לקבל לבין הרצון לקבל על מנת להשפיע. הדרך לעשות זאת היא לחיות בסביבה, בקהילה ובחברה תומכת. להקיף עצמנו באנשים שבדרך של אהבה וסובלנות יעזרו לנו ליצור ולהגיע לאותו איזון, כי לבד קשה לנו מאוד לעשות זאת וההידרדרות לאותם מקומות חשוכים קלה מאוד. לכן “קנה לך חבר”.
כדי לחיות בריא צריך שתהיה לאדם מודעות מפותחת שתהיה מסוגלת להתמודד עם החיים ועם המושג הרחב של בריאות.
אפשר ללמוד איך לעשות זאת באמצעות הספר רפואה על פי היהדות והקבלה:
להורדת ספר דיגיטלי eBook מאת שאול יודקביץ – רפואה על פי היהדות והקבלה