התקופה שאנו נמצאים בה, הסובבת את חג השבועות, עניינה עליית מדרגות רוחניות ומכאן סמיכות הפרשיות נשא (בשבוע שעבר) ובהעלותך, המדברות על עניין זה.
פרשת בהעלותך נפתחת במילים: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת”. צריך היה לומר “בהדליקך את הנרות”, אם כן מדוע נכתב “בהעלותך”? לאחר דיון מעמיק מגיע הזוהר לעניין יציאת מצרים ומכת בכורות ומקשה: מדוע מרחו ישראל דם על המזוזות והמשקוף? האמנם צריך לסמן לבורא איזה בית שייך לבני ישראל? אלא ללמדנו כי על מנת לעורר דבר בעולמות עליונים יש לעשות מעשה למטה בעולם הגשמי.
הזוהר מסביר שהעולם בו אנו חיים מחולק לשניים – זה הנראה וזה שאינו נראה לעין – וכי שני העולמות מתקיימים בו זמנית. ואולם, הבעיה היא שמרביתנו כלל לא מודעים לכך כי לכל אחד מאיתנו שני מימדים – גוף ונשמה. האדם, בפנימיותו, הוא ישות רוחנית, ותכלית חייו לחבר בין שני העולמות – עולם האמת (הרוח) עם עולם האשליה (החומר). החיבור נעשה כאשר אנו קושרים בין כוונה למעשה, וזה החידוש של הזוהר, שבניגוד לתורות רוחניות אחרות, העולם הרוחני עפ”י היהדות לא נמצא בשמים אלא כאן בארץ, ושלמעשה עלינו לתת לכל חפץ ובכל פעולה גשמית מימד רוחני.
כך לדוגמה המצוות נועדו לחבר בין העולמות הללו, שכן מצווה עפ”י הזוהר היא מלשון ציוות וחיבור והיא נועדה לעזור לנו לחבר בין העולמות העליונים לבין עולם החומר, בין השמיים לארץ ובין הנשמה לגוף, שאחרת נחשב אדם לבן בליעל, דהיינו בלי יַעָל, שאין ביכולתו לעלות.
ביהדות אנו נמדדים לפי הצירוף של מעשה לכוונה, שאחרת מעשה ללא כוונה הינו כגוף ללא נשמה. עליית מדרגה רוחנית אמיתית היא הכנסת כוונה, נשמה, לכל מעשה. הזוהר והתלמוד מלמדים, כי לתורה ישנה תכלית אחת ויחידה – תרופה ליצר הרע – וכשלומדים תורה ושומרים על המסורת יש לצרף אליהם כוונה כי הם ישמשו כאמצעי להתעלות ממימד של אגואיזם ואנוכיות, שהם מקום של מוות וסוף, לכזה המחובר לאהבה, שמחה ואינסוף, לאור הבריאה. שכן אם מהותנו הינה סוף (קבלה לעצמנו בלבד), לא נוכל לעולם להצליח להתחבר לאינסוף.
מטרתה של התורה לפי הרב אשלג (‘בעל הסולם’) ללמדנו “לקבל על מנת להשפיע”, לכן כבר אמר ר’ עקיבא כי כל התורה על רגל אחת היא “ואהבת לרעך כמוך”, וכשאנחנו מצליחים לאהוב את הזולת וגם את עצמנו, התחברנו למהות האינסוף, וזה מה שנקרא התעלות. לכן מלמד הזוהר, ניתנה התורה בשני לוחות הברית בחודש סיוון, מזל תאומים – שניים שהם אחד, אני ואתה, גוף ונשמה. ההתעלות הזאת מעל האנוכיות, הפירוד, היצר, הפחדים והכאב היא מטרת החיים. ואז, כמו אהרון הכהן, “ובהעלותך את הנרות” ולא בהדליקך, שכל פעולה סתמית לכאורה הופכת למעשה קסם אלוקי.
חג שמח ושבת שלום.
ללימוד של פרשת השבוע הנוכחית הכנס/י לדף הבית.
לשמיעת לימוד מעמיק יותר של פרשה זו ושל פרשות אחרות היכנס/י לאוניברסיטה של חיים קבלה