בלק בן ציפור, מלך מואב, שממלכתו גובלת בממלכת האמורי, רואה בסוף הפרשה הקודמת את תבוסת האמורי לעם ישראל. הוא מרגיש מאויים ומנסה למצוא דרך להביס את ישראל, ולכן מתייעץ עם זקני מדין, אשר עפ”י המפרשים מסבירים לו כי כוחו של משה בפיו, בכשפים שהוא עושה, ושבעזרתם הוא ניצח את פרעה, ושזו הדרך להלחם בו. לפיכך, שולח בלק שליחים אל בלעם, שהיה מכשף גדול ברמתו של משה רבנו (בעולם הטומאה), בניסיון לרתום את כישוריו לטובתו. סיפורה של פרשת בלק אינו מבייש שום סרט פנטזיה של מלחמות בין המכשפים הטובים למכשפים הרעים. אלא שבסיפור זה אין משה ועם ישראל מעורבים במודע.
עם הגיע שליחי בלק אל בלעם, משיב בלעם כי לאחר שהתייעץ עם ה’ אין הוא יכול להיענות לבקשתם. אולם, לאחר שבלק מתעקש ושולח שליחים נוספים ומבטיח לבלעם כבוד גדול וכסף, שוב שואל בלעם בעצת ה’, ולבסוף הוא יוצא לדרך. כך גם אנחנו. פעמים רבות בחיינו אנו נתקלים בבעיה אשר כבר ברגע הראשון התשובה ברורה וידועה לנו. עמוק בפנים ברור לנו שהכיוון איננו נכון. אבל אז הכסף והכבוד משחדים אותנו, ולאט לאט אנו מוצאים מוצא “הגיוני” להכשיר את מה שהיה טמא בעינינו ללא שום ספק.
הפרשה מתחילה במילים “וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי.” הזוהר מקשה על המאמר “וירא ברק” – “מה ראה?”, ללמדנו שאין מדובר במה שהעיניים רואות אלא “ראה בהסתכלות החכמה”. הזוהר משתמש כאן במושג “חלונות החכמה”, כלומר השאלה היא דרך איזה “חלון” אנו מתבוננים במציאות שלנו, שכן העיניים שלנו מוגבלות מאוד במה שהן יכולות לראות. וזאת מתוך ניסיון ללמדנו, כי מרגע שהתחברנו אל האני האמיתי שלנו, אל המקום של “ועשית הישר והטוב”, אותו מקום זך שבו יש אהבה, חמלה וסובלנות, הידע והאמת יתגלו בבירור, יהיה זה חלון זך וברור. אך אם נבחר שלא לראות את התשובה, אם נלך אחר השוחד והכבוד, אזי ההחלטה שנקבל תביא אותנו לאבדון, בדיוק כמו שקרה בסופו של דבר לבלעם. בתחילה, כשעוד אין לו אגו על העניין והוא “נקי”, בלעם מקבל את התשובה האמיתית, אבל לאחר שמפתים אותו הוא מתאים את ההגיון שלו למאווייו ותשוקתו לכבוד ולכסף. הוא מבקש תשובה לפי “החלון” שכרגע הוא מביט דרכו. ובסופו של דבר החלטה זו מובילה אותו אל מותו.
עוד בלק ובלעם מתנהלים ביניהם, עם ישראל כלל אינו מודע למזימה הנרקמת כנגדו. הוא עסוק בהכנות להיכנס לארץ אחרי 40 שנות נדודים, ובמחנהו שורה אווירה של “מה טובו אוהליך יעקב”. זהו מקום של תורה, חכמה, אהבה, אחדות, כבוד לזולת ועבודה רוחנית. פרשת בלק מלמדת שהדרך הטובה להגנה משליליות היא להתעסק בחיוביות. להתמקד במה שאנחנו רוצים ולא במה שאנחנו לא רוצים, כלומר בסילוק החושך ע”י התעסקות באור דווקא. וכבר נאמר: “כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל”, שברגע שאנו מפחדים ומסיטים את המבט מהמטרה, מהחיבור אל האור, אנו נשלטים ע”י הפחד, ע”י החושך, ולא ע”י האור ואז בוא תבוא הנפילה.
בסופו של דבר, ולפני שהוא מגורש ממואב בבושת פנים, נותן בלעם עצה לבלק ולפיה, הדרך היחידה לפגוע בעם ישראל, ולמעשה בכל אדם, זה לגרום לו לסטות מדרך הישר ולהתחבר לחושך מפנימיותו. באותו רגע הוא יאבד את ההגנות שלו ויפול שדוד לפני כל אוייב. האנוכיות, הפחד, השנאה של כל אחד מאיתנו אלו הם האויבים הגדולים ביותר שלנו. הם ולא מישהו חיצוני. וכך, כאשר שולחים המואבים והמדיינים את בנותיהם לתוך מחנה ישראל לפתות את בני ישראל לסור מן הדרך פורצת המגפה ומתים בה עשרים וארבעה אלף איש. רק פנחס, מקריב את חייו עוצר את המגפה ומביא רפואה לעם ישראל. בכך הוא זוכה בכהונה הגדולה, והפרשה הבאה, פרשת פנחס, עוסקת בעיקר, כך הזוהר, ברפואה.
ללימוד של פרשת השבוע הנוכחית הכנס/י לדף הבית.
לשמיעת לימוד מעמיק יותר של פרשה זו ושל פרשות אחרות היכנס/י לאוניברסיטה של חיים קבלה