פרשת “וירא” היא המשך ישיר לפרשה הקודמת “לך לך”, שבה למדנו כי על מנת להתחבר להצלחה עלינו לצאת מעצמנו ומהטבע שלנו.
פרשתנו פותחת במילים “וירא אליו ה’ … כחום היום, וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים… וירא, וירץ לקראתם..”.
הסיפור הוא שאברהם ישב בפתח האוהל, וכשהגיעו האורחים קיים בהם מצוות הכנסת אורחים. ואולם, המדרש מלמדנו כי באותו היום, היה זה לאחר ברית המילה שלו. והרי מדובר באדם בן 99 שזהו היום השלישי למילתו – שאז הכאב הוא בשיאו, ואם בכך לא די הרי שהיה זה כחום היום. ועל אף כל זה, מספר המדרש, נצטער אברהם על שאין בידו לקיים מצוות הכנסת אורחים. כשראה הקב”ה בצערו, שלח לו אורחים. אז, מספר הכתוב, מיד כשראה אותם “וירץ לקראתם”, והכל במסירות נפש גדולה כל כך, והוא רץ לשחוט בעבורם עגל בן בקר. העגל בורח, ואברהם משיגו בתוך מערה, כך מגלה אברהם את מערת המכפלה.
אברהם אבינו הבין כי על מנת להצליח בעולם הזה, אזי “לך לך”, עליו לצאת מעצמו אל הזולת ולנהוג בו ב”ואהבת לרעך כמוך”. אברהם אבינו נוהג בניגוד לטבע האנושי. במקום לנוח, “וירץ לקראתם…וימהר…ואל הבקר רץ אברהם…” בהתלהבות עצומה, ובאותו רגע שאברהם מתחבר לנתינה לזולת הוא מגלה את מערת המכפלה ומתבשר על לידתו של יצחק. זהו המסר והנוסחה שהתורה מלמדת אותנו לחיים מוצלחים. ככל שנצא מעצמנו ונדאג לזולתנו, כן ייטב לנו.
איך זה עובד?
עיקרון חשוב במאמרי בתנ”ך ובמאמרי חז”ל אומר שמטרתו האמיתית של האדם היא להגיע לדבקות בבורא. ושואלים: הכיצד, הרי “אש אוכלה הוא”? הרי כוחו הוא אינסופי ואדיר וכל הקרב אליו יכול להישרף, ועונים החכמים “הדבק במידותיו”, מה הוא רחום, אף אתה רחום…”. אכן, מסבירים המקובלים, האדם בן התמותה, שהוא אנכי ומוגבל, הינו רחוק מבוראו כרחוק מזרח ממערב ובכל זאת כאשר ננהג במידות של עזרה לזולת ואהבה, הרווח הוא גדול. אז נוכל להתחבר לכוח בלתי מוגבל בצורה “בטוחה”, כי דומה מתחבר לדומה לו. הרי כל שפע שנחפש – פרנסה, רפואה, אושר ואהבה שופעים מאור הבורא. כאשר נהפוך את הטבע האנוכי שלנו לטבע של נתינה – נוכל להתחבר לשפע, מזל ולכל הטוב ללא הגבלה. שווה לנסות.
תשפ”ב
תשפ”א
תש”פ
תשע”ט
תשע”ח
לשמיעת לימוד מעמיק יותר של פרשה זו ושל פרשות אחרות היכנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה