פרשת “וישב” מגלה לנו את המפתח לשאלת ההצלחה בחיים.
הפרשה פותחת בסיפור היחסים שבין יוסף ואחיו על רקע היותו הבן האהוב. כאשר יוסף יוצא במצוות אביו לחפש את אֵחיו מספר הכתוב “וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה…”, והמדרש מספר: “תֹעֶה – בכל הוא טועה”. כלומר, על אף שכל שנות נעוריו ישב ולמד עם אביו את סודות הבריאה, יוסף לא הבין אותם באמת ולא ידע ליישם אותם, שכן הוא גדל בחממה המוגנת בבית אביו. השינוי מתרחש ברגע שיוסף מושלך אל הבור, אשר עפ”י המדרש “…עקרבים ונחשים יש בו”. בנקודה הזו יוסף מבין שמשהו לא עובד כמו שצריך ושעליו להשתנות. ולראיה, מייד לאחר מכן מסופר על שיירת הישמעאלים שבאה מגלעד ונושאת בשמים “… נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט “. מפרש רש”י “למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרם של צדיקים, שאין דרכם של ערבים להוביל אלא נפט ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע”. כאן הופך יוסף לצדיק, כשהוא מבין כי “רבות רעות – (סימן ש..) צדיק, ומכולנה יצילנו ה’”. הבורא שנתינתו אינסופית ברא יקום מושלם, אבל כשהכל מושלם אנו מואסים בכך מהר, ולכן “רבות רעות”. במקום שניתנת לנו האפשרות להפוך את החושך לאור ולהיות צדיקים, שם אנו בוחרים להיות.
יוסף מבין שאם הוא חולם להיות “מלך” עליו לעבוד לשם כך, וכשהוא נמכר כעבד לפוטיפרע הרי שבמקום לבכות את מר גורלו הוא מסתגל מייד למצבו החדש במטרה להפיק ממנו את המיטב. ואכן, תוך זמן קצר הוא הופך להיות לאחראי על כל רכושו של פוטיפרע. אלא שאז הגאווה משתלטת עליו וכשאשת פוטיפרע חומדת אותו הוא שוב מוצא עצמו בבור. אלא שגם שם הוא הופך תוך זמן קצר למלך הבור. ” כִּי שֶׁבַע (פעמים) יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה:” (משלי, כ”ד, ט”ז) זהו סוד החיים. עלינו לזכור כי המכות שניחתות עלינו, הן אך ורק הזדמנות עבורנו להבין כי הבחירה היא בידינו האם לסבול או להיות בשמחה, האם אנו רוצים להתעסק בטפל (הכאב והנהלת החשבונות הרגשית) או בעיקר (החזון ומימוש המטרות שלנו). לכן כשנאמר “וישב יעקב”, מפרש המדרש “רצה יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף”. בעולם הזה באנו לעבוד קשה ולא לנוח, והתיקון שלנו, כמאמר האר”י, הוא בגוף, בעולם הזה. רק כך ניתן להפוך את החושך לאור ואת המר למתוק, והרע ששולט בצדיק נועד לאפשר לו את ההזדמנות לעבוד ולהוציא מעצמו את המקסימום, וזהו סוד ההצלחה.
תשפ”ב
תשפ”א
תש”פ
תשע”ט
תשע”ח