ספר ויקרא הינו המשך ישיר לספר שמות, העוסק במחציתו הראשונה ביציאת מצרים ותהליך היציאה מעבדות לחירות, סיפור מעמד הר סיני, חטא העגל, שבירת הלוחות הראשונים וכתיבת החדשים, ובמחצית השנייה מסופר על תהליך בניית המשכן ע”י העם.
מה קרה ביום השמיני שעל שמו נקראת הפרשה? מה קרה בשבעת הימים שקדמו לו?
המשכן נבנה מעצים, כסף, זהב, נחושת ובדים שנתרמו ע”י העם. לאחר שהושלמה מלאכת בניית החלקים של המשכן ועיצובם לפי הוראות הבורא, ניגש העם להרכיב את החלקים יחד למשכן השלם (המשכן היה בית מקדש מתקפל שנשאו בני ישראל עימם במשך הנדודים במדבר לפני הכניסה לארץ). אבל, בבואם להרכיב את חלקי המשכן יחדיו, החלקים לא מתחברים. כך במשך שבעה ימים הם מנסים לבנותו והם נכשלים כל יום מחדש. במקום להתלונן, להתרגז או להיות מתוסכלים, הם חושבים ומאמינים כי דווקא יצליחו במשימתם, כל יום מחדש עד ליום השמיני. וביום השמיני, עם אותם חלקים ואותם מרכיבים מתחבר המשכן מעשה פלא וכבוד ה’ נראה עליו לכל העם.
מה שאנחנו יכולים ללמוד מכאן הוא, “כִּי שֶׁבַע (פעמים) יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה” (משלי כד טז). חכמת הקבלה מלמדת אותנו שבעולמות העליונים נבראנו בצורה מושלמת ולכן, בחרנו לבוא לעולם פגום וחשוך מרובה כאב וחוסר, זאת כדי שנוכל להגשים את הדחף שלנו לגלות את כח הבורא שבכל אחד מאיתנו, זאת הסיבה לכך שאנחנו אוהבים אתגרים ואין סיפוק יותר גדול מאשר כשאנחנו בוראים אור מתוך חושך, מתוק מתוך המר. על מנת שנצליח להיות שוב שלמים אנו צריכים את זולתנו. ובעולמנו, בדומה להקמת המשכן, כל החיים הם בעצם מלאכת הרכבה, ועלינו למצוא את חלקיה ואת שותפינו לתהליך ההרכבה. כאשר בוערת בתוכנו האמונה וההבנה בכל זה, הרי שעל מנת להשלים את המלאכה עלינו לאמץ גישה, לפיה כל מה שאנו צריכים קיים עבורנו בעולם, כל “החלקים” כבר כאן, כך שכל יום שאנו חיים וחווים נוצר מושלם על כל פרטיו וחלקיו, ומתוך האמונה הזו, ניתן לצמוח ולהצליח.
העניין הוא לדעת לא להתייאש ושאם דברים לא קורים כפי שרצינו הרי שזה המקום עבורנו להתבוננות, להפקת לקחים וליצירת שינוי פנימי שיביא למציאת פתרון בדרך אחרת מזו שנקטנו. לדעת לגייס כוחות מחודשים ממקום פנימי נקי של אמונה פשוטה ואופטימית בבחינת “יגעת ומצאת, תאמין”, מקום המשוחרר ממחשבות של תסכול, רגשות אשמה או כעס על זה שנכשלנו וכו’. רק כששחררנו את אותו הלך רוח רגשי אנו פנויים לקבל אמת חדשה ומשודרגת עבורנו.
בני ישראל קמים ומנסים מחדש במשך שבעה ימים לחבר את המשכן ולא מתייאשים, מתוך אמונה בבריאה ובעצמם, כך עד ליום השמיני שבו לבסוף מצליח להם. הכל על מנת ללמדנו כי בכל פעם שאנו נכשלים אנו מקבלים הזדמנות נוספת לברוא עצמנו מחדש בעזרת “כלים” שכבר קיימים וכל שנותר הוא לגלותם.
פסח חל בד”כ בפרשת שמיני (חוץ מבשנים מעוברות). האר”י מסביר כי עם ישראל היה עם של עבדים, וכי “עבדות” היא צורת חשיבה. זו מנטאליות שצריך להתמודד איתה על מנת להיות בן חורין – מודעות המאפשרת לנו להיות בוראים – ולשם כך עלינו להתבגר ולקחת אחריות. בליל הסדר אנו מתעסקים לכאורה בילדים, אבל הילדים הללו הם למעשה אנחנו. אנחנו מתעסקים בעצמנו במטרה לצאת מעבדות לחירות וכעת זה הזמן להתגבר על הילדותי שבתוכנו ולהפוך למבוגר.
ללימוד של פרשת השבוע הנוכחית הכנס/י לדף הבית.
לשמיעת לימוד מעמיק יותר של פרשה זו ושל פרשות אחרות היכנס/י לאוניברסיטה של חיים קבלה