קבלה מעשית להבדיל מעיונית, אינה עוסקת בגילוי סתרי התורה אלא בניסיון להשפיע על המציאות באמצעות שימוש מאגי בשמות קדושים. קבלה מעשית מוכרת לכל בצורתה הנפוצה כקמיעות, סגולות, רפואות, לחשים וכיוצא בזה. ברם, מעטים יודעים על האיסור בעיסוק בקבלה מעשית ועל האיסור בשימוש במוצריה. יתרה מזאת, מעטים יודעים כי השימוש בקבלה מעשית, עפ”י האר”י הקדוש, תשמש כחרב פיפיות כנגדם, ומכאן גם עמדתו הברורה והנחרצת, כפי שהובאה ע”י רבי חיים ויטאל ב”שער המצוות” (כתבי האר”י) מפי האר”י עצמו: “איסור להגות את השם ככתבו ואיסור קבלה מעשית”.
כתיב “זה שמי לעולם”, “לעולם” כתיב, כמ”ש רז”ל (פסחים דף נ’) אמר לי מורי זלה”ה, כי אמיתות פירוש דבר זה הוא, שלא יקרא ד’ אותיות הוי”ה ככתבן בלי מילוי. אבל אם גם יקראנו במילוי, כזה: יו”ד ה”י וי”ו ה”י, גם זה בכלל ההוגה את השם באותיותיו.
ובעניין קבלה מעשית, מה שהוא שימוש האדם לעשות דברים נפלאים, ע”י השבעת שמות הקודש, כל העושה השבעות אלו, גורם שיבואו תמיד בפיו ברכות לבטלה, כי עבירה גוררת עבירה, ואותם המלאכים שהוא משביען, בעל כורחן מתגרים בו, ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה. ושאלתי למורי ז”ל, שהרי ראינו דורות הראשונים, שהיו משתמשים בשמות כנודע, ובפרט כפי הנמצא כתוב בספר פרקי ההיכלות, שהיו משתמשים בהם, רבי ישמעאל, ורבי עקיבא לעניין פתיחת הלב והזכירה. והשיב לי, כי הם היו נטהרים באפר פרה, כנודע בעניין ר”ט, שהיה מטהר הטמאים באפר פרה אף על פי שהוא היה אחר חורבן בית שני.
אבל עתה, אנו כולנו טמאים לנפש אדם, ואין לנו רשות להשתמש בהם. ושמעתי בשם מורי זלה”ה תשובה אחרת, והיא זו כי כל מי שהתקיים בו “על כן עלמות אהבוך”, כפי הפירוש שפירשו בו ברז”ל, (ע”ז דף ל”ה ע”ב) ‘אל תקרי עלמות, אלא על מו”ת’. ר”ל : כי כל מי שאפילו המקטרגים אוהבים אותו מפני שאין בו שום חטא שיוכלו לקטרג עליו, ואפילו מלאך המוות נעשה אוהבו, מוטב וראוי לו שישתמש בשמותיו יתברך הקדושים. אבל מי שיוכלו לקטרג עליו מלמעלה לומר ראה פלוני שעבר עבירה פלונית, והוא השתמש בשמותיו הקדושים, הינה אדם זה הוא ודאי שיענישוהו אותו מלמעלה, אם השתמש בשמות הקודש. עוד שמעתי בשם מורי זלה”ה, והוא, כי כל השמות והקמעים אשר בזמננו הם מוטעים, אפילו אותם הפועלים בניסיון אמיתי, ולכן האדם המשתמש בהם, נענש. אבל אם היינו יודעים על מתכונתם, היינו יכולים להשתמש בהם.
גם היה מורי זלה”ה נזהר מלהוציא בפיו שום שם משמות הקודש, או של המלאכים, אפילו אותם הכתובים בספרים, ולא היה זוכר אותם באמצע הדרוש, אלא כדרך זה: כשהיה זוכר מטטרו”ן, היה אומר מ”מ טי”ת. וכשהיה זוכר (מזכיר) סמא”ל, היה אומר סמ”ך ומ”ם וכן כיוצא בזה. וטעם הדבר, כי כשהקב”ה ברא את המלאכים, ציוום, שכשיקראום, או כשישביעום, שיבואו. ולכן כשהאדם מזכירם, חושבים שקוראים אותם, ובאים כששומעים שמם וכשבאים ורואים שאזכרת השם הייתה לבטלה; יבוא נזק לאדם מזה. אבל אם הוא שם כשמות בני- אדם, מיכאל גבריאל… וכן על דרך זה, מותר להזכירם ואין חשש מזה. ואם הוא אהוב מעליונים ומתחתונים, וידוע שמעולם לא חטא, יוכל להזכירם ואין חשש שיזיקוהו.”
האר”י תולה את איסור השימוש בקבלה מעשית בימינו, בניגוד לזמנים קודמים, בכך שכיום אנו טמאים טומאת מת (הגדרה הלכתית שקובעת שכל הנוגע במת או מי שנגע במי שנגע בטמא מת נחשב כנושא טומאת מתים והוא טמא בעצמו. למעשה, רק אפר פרה אדומה, אשר לא ניתן להשיגה כיום, יכול לטהר טומאת מתים, ולכן כל אדם הוא טמא מת לפי ההלכה. טומאה זו מונעת מן האדם להתחבר לרמות גבוהות של קדושה, בעיקר אלה הדרושות לצורך כתיבת הקמעות ועניינים אחרים הקשורים בקבלה מעשית).
כמו כן, מוסיף האר”י, שכל השמות והקמעות שנעשה בהם שימוש בזמננו הם מוטעים, ואפילו אלה שלכאורה פועלים. לשיטתו, גם אלה “הפועלים” יסבו למשתמש בהם נזק. למעשה, בכל הקשור בשמות הקדושים, אפילו האר”י עצמו היה נזהר מאוד כל אימת שהיה עליו להוציא מפיו שם קדוש או שם של מלאך, עד כדי כך שבמהלך דרשותיו הוא היה מאיית אותם ולא אומר את שמם המלא. והטעים זאת ר’ חיים ויטאל, שכאשר ברא הקב”ה את המלאכים, ציווה אותם לכשיקראם שיבואו. על כן, כשאנו קוראים בשם מלאך זה, או אחר, תוך כדי לימוד, או תוך כדי שיחה, או גם כאשר אנו מתכוונים לרתום את המלאך לצרכינו האישיים (שגם זה נחשב כאזכרה לבטלה), הם חושבים שהם נקראים ע”י הקב”ה, וכי אז אזכרת שמם נעשתה לבטלה וכתוצאה מכך יגרם לאותו אדם נזק. שמות מלאכים כשמות בני אדם (מיכאל, גבריאל וכיוב’), אין כל חשש באזכרתם.
פועל יוצא מכך הוא, כי הטוענים שהם עוסקים בקבלה מעשית הם במקרה הטוב רמאים ומתחזים, שאין להם הבנה של ממש בקבלה (סכנתם היא כספית ופסיכולוגית בלבד). במקרה הגרוע הם אנשים המשתמשים בידע מסוכן להם ולנזקקים לשירותיהם. בכל מקרה צריך להיזהר משני הסוגים.
אפשר לשנות את הגורל על ידי שינוי עצמי, ניקיון וטוהר פנימי שיושגו באמצעות תפילה. כמו כן, לימוד ושיפור המידות טובים תמיד לשיפור המזל ולהצלחה. כך עפ”י חכמים מדורי דורות.
בנוסף, שימוש במזוזות, ספר הזוהר, חוט אדום מקבר רחל, תפילת “אנא בכוח”, “ע”ב שמות” ותפילות אחרות לשם הגנה, מדיטציה, תפילה לשיפור הגורל או לצורך הגנה, הוא בטוח בהחלט. מדובר בנוהג שנמצא בשימוש זה אלפי שנים בדרך שהיא משתלבת בסידור התפילה ובמסורת, או בהלכה, בהמלצת רוב המקובלים וללא כל סכנה.