פרשת לך לך נפתחת במילים: “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”. מקשים המפרשים, מדוע נאמר “מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ”, והרי הפרשה הקודמת מסתיימת במילים: “וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ… וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם”. כלומר, כשהקב”ה אומר לאברהם לך לך מארצך, אברהם כבר לא נמצא בארצו כי אם בחרן?! אלא, מסביר הזוהר, שיש כאן סוד עצום לגבי המסר של אברהם לכלל האנושות, שנאמר לאחר מכן “וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה”.
הזוהר מסביר, כי אין מדובר במילים “לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ…” ביציאה גשמית של אברהם ממולדתו, כי אם יציאה מדרך החיים שהוא בחר לילך בה. אברהם מגלה כאן למעשה את היכולת להתעלות מעל מפת הכוכבים שלו, מעל הגורל שלו, אם רק ילמד להשתמש בכלים שהבורא יראה לו. “ממולדתך” – מהמולד שלך, “ומבית אביך” – בתי המזלות, משם תצא ותעלה כי לכך נולדת ונועדת.
התורה מספרת שכאשר אברהם ממאן להאמין להבטחה כי זרעו יירש את הארץ (שכן הוא היה בתחילת דרכו אסטרולוג ולפי מפת הכוכבים שלו ראה שלא יהיה לו בן) “ויוצא אותו (אלוהים) החוצה אל מתחת השמים ויאמר לו הבט נא השמיימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך”, ואז נאמר על אברהם “ויאמן בו”.
הזוהר מפרש את המילים “ויוצא אותו החוצה” כפעם הראשונה שבו ניתנה היכולת להבין ולראות שבחיים שלנו אנו בעצם הולכים במעגלים ושיש בנו את היכולת לצאת מאותם מעגלים. ואיך נעשה זאת? “ספור את הכוכבים”. “ספור” מלשון “ספירה” שהיא “גבול”. כלומר, הדרך לשלוט בכוכבים ובמזל היא לדעת לשים להם גבול.
הזוהר מסביר כי בכל אדם שולטים שני קווים – קו שמאל וקו ימין. קו שמאל מסמל את הרצון, את הדחף והצורך של קבלה לעצמנו בלבד, ואילו קו ימין מסמל חסד של נתינה ואהבה ללא סוף. שני הקווים מצויים כל הזמן במחלוקת זה עם זה, ותמיד גובר אחד מהם על זולתו. הסוד להצלחה הוא לדעת להשליט עליהם את את הקו האמצעי. קו האמצעי משלב את הדין הקשה עם “דין רפה”. זהו כוח של איזון ושילוב בין קו ימין ושמאל באמצעות “דין” (עיכוב/גבול), ואלמלא כוח זה אנו מצויים במצב של צער, צרות והרס – הדור של נוח חי חיים ללא גבולות ובכך הביא על עצמו את המבול. על מנת שקו ימין ושמאל יוכלו להתערבב זה עם זה, על מנת שצד אחד יקשיב לזולתו, עלינו לשים עליו גבול ולצמצם אותו, כך שהוא ידום לרגע ויקשיב. זהו ‘צמצום מדעת’, מתוך ידיעה שהקשבה לזולת היא דרכנו להתחבר אל הבורא. שאם לא כן נמצא עצמנו הולכים כל הזמן במעגלים, סובלים מאותן בעיות וחווים שוב ושוב את אותו כאב.
אם נרצה ללכת ולצאת מארצנו ומבית אבינו – לצאת מהמפה האסטרולוגית שנולדנו איתה, להיפרד מתכונות האופי שלנו, טראומות הילדות וכיוב’ – ולברוא עצמנו מחדש עלינו לדבוק בדרך הזו – לדעת לצמצם ולשים גבול על קו שמאל וקו ימין שלנו ולחבר אותם לקו אמצעי. רק אז ניתן להתחיל וללכת בדרך חדשה.
זה המסר והכוח של אברהם אבינו שפועם בנו עד היום.
תשפ”ב
תשפ”א
תש”פ
לשמיעת לימוד מעמיק יותר של פרשה זו ושל פרשות אחרות היכנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה