כוונה – מדיטציה עפ”י הקבלה

מדיטציה עפ”י חכמת הקבלה שונה מהמדיטציה “המסורתית” והמוכרת לכל, אשר המודעות לה החלה רק בשנות ה-60, שעה שה”חיפושיות” והדור ה”היפי” הביאו את תורות המזרח מהודו. עד אז אף אחד כמעט ולא שמע על מדיטציה, ורק בשנות ה- 70 המדיטציה הטרנסצנדנטלית תפסה תאוצה והגיעה למיליוני אנשים ועם השנים נוספו עוד סוגי מדיטציה כאלה ואחרות, שחלקן אף הומצאו ע”י פסיכולוגים ושאר נביאי ניו-אייג’.

המדיטציה “המסורתית” מוכרת לנו ככזו המצריכה מאיתנו התכווננות מיוחדת, שקט ושלווה, להירגע ולנשום מלוא ריאותינו והכל בכדי לאפשר לנו להגיע למקום של התבוננות פנימה. ואולם, בחיים האמיתיים לא תמיד הכל רגוע ודווקא במקומות של רעש, אי סדר, לחץ וכאוס שסובב אותנו, עלינו להיות מסוגלים לעצור, להתבונן פנימה ולהשיג שליטה. המדיטציה עפ”י הקבלה היא כזו המאפשרת לנו להגיע לרמה כזו של התבוננות בכל רגע נתון. להגיע למצב מדיטטבי בזמן אמת ולעצור את הכל מלכת, שאז מתאפשר לנו להמריא לעולם האמיתי ומשם למשוך את התשובות, את האנרגיה ואת כל מה שאנו זקוקים לו אותה שעה.

“מדיטציה” אינה מילה עברית והמונח בו השתמשו מקובלים במשך אלפי שנים הוא “כוונה”. ספרי המקובלים מלאים באלפי טכניקות של מדיטציה, וגדולי המקובלים היו מתרגלים מדיטציה בכל יום ויום ולפעמים שעות רבות ברציפות.

המונח “כוונה” מכיל הרבה יותר משמעויות מהמונח “מדיטציה”. אין מדובר ברגיעה ושקט מוחלט במחשבה בלבד, אלא מדובר בדרך ליצירת תקשורת מיידית עם העולמות העליונים המאפשרת לנו “לכוון” את המחשבה מחדש, לכוון אנרגיות רוחניות ולרכז אותן לצורך שינויה של המציאות הרוחנית והגשמית ו”כיוונה” מחדש.

באופן בסיסי ועקרוני, חכמת הקבלה מציבה מטרה אחת מאוד חשובה והיא “להיות בורא”. קרי, היכולת שלנו לזהות את המציאות הגשמית, החושית והאשלייתית, את התמונה שהיא מקרינה אל השכל והלב שלנו בכל רגע נתון, לומר כי היא אינה מקובלת עלינו, ובאותו רגע להמריא למקום גבוה ולמשוך ממנו מציאות שלמה ויפה יותר. אז אנו יכולים לומר שעשינו “תיקון” ושבראנו אור מחושך. אולם, מצב זה אינו פשוט כל כך, מאחר שדווקא ברגעים של לחץ, בהלה, ייאוש וכאב וכשנראה כי הכל אבוד, אז הכי קשה לנו לדעת ולזכור כי בכוחנו לעצור את עולם האשליה, לתקשר עם עולם האמת (העולם הרוחני),למשוך משם את כל האנרגיה והכוחות להם אנו זקוקים, ולהיות בורא.

טכניקות “הכוונה” של המקובלים משרתות אותנו בכל תחום אפשרי של החיים: ריפוי, פרנסה, זוגיות, הגנה ועוד, והן מעניקות לנו את הכוח להיות בורא. כלומר, לחיות את התחושה של עדיפות הרוח על החומר. זו היכולת להגיע לשליטה עצמית ברמות גבוהות של עוצמה. על פי חכמת הקבלה, רק שליטה מסוג זה יכולה להביא את האדם לתחושה האמיתית של שמחה, אהבה, חמלה וסיפוק.

תרגול מודרך למדיטציה ופיתוח כושר התודעה הרוחנית – שם המפורש י.ה.ו.ה

 

המקורות החשובים והמפורסמים ביותר ל”כוונות” הם ספר הזוהר וסדרת “כתבי האר”י” ומתוכם בעיקר “שער רוח הקודש”, “שער הכוונות”, ו”פרי עץ חיים”. ספרים של מקובלים אחרים כמו רבי אברהם אבולעפיה, למשל, עוסקים גם כן בנושא אך הם לא זכו לאותו מעמד כמו הנ”ל.

ישנן עשר טכניקות בסיסיות שעליהן בנויה המדיטציה של הקבלה:

עשר שיטות הכוונה הבסיסיות

1. שמות הבורא. התכוונות על צירופים שונים של אותיות שיש בהם כוח וסגולה למטרות שונות. אלפי “שמות” (מנטרות) וצירופים, ולאו דווקא של הבורא, ידועים למקובלים ונועדו לשימושים שונים.

אימון מדיטציה מודרך – ע”ב שמות, שם כ.ה.ת

2. צורות ותבניות. ידוע כי התבוננות בתבניות ובצורות היא שיטה עתיקה להשגת התעלות. כך המנורה למשל. הכלים העיקריים הם צורות האותיות העבריות, או טקסטים הכתובים בצורה מסוימת. לדוגמה: מזמור למנצח (פרק ס”ז) מתהילים.

 

3. ייחודים. מדיטציה שמטרתה חיבור ואיחוד של ההפכים בעולם שלנו: האור והכלי, נותן ומקבל, זכר ונקבה, שמים וארץ. המטרה העיקרית של הייחודים היא להתגבר על אשליית הפירוד שבין המציאות ההגיונית המוגבלת לבין המציאות הקסומה של העולם הרוחני – עולם האמת. איחוד מוחנו, גופנו ונשמתנו עם אור אין-סוף הוא המפתח והתנאי להצלחה ולשפע.

4. מחשבה פנימית – השראה. שקט, התבוננות והסתכלות באור תוך כדי פתיחת עצמנו לחכמה פנימית. כשאנו מחוברים ישירות לאור – המקור שלנו – ולנשמה, או אז החכמה והידע מתחילם לזרום פנימה באופן מידי.

5. ה”אין”. החיבור לאין סוף באמצעות מדיטציה של שקט מוחלט ומסירות נפש. המיגור המוחלט של יצר הרע, האגו, חישובים ומחשבות, תוך מסירות נפש, יכול להשיג מצב של ה”אין”. מצב ה”אין” הוא מצב שבו הכל אפשרי והוא התנאי לניסים הגדולים באמת שהם מעבר להיגיון ולהבנה שכלית.

6. לימוד. על פי תורת הקבלה, המטרה של לימוד התורה נועד לשיפור האישיות ולגלות אור רוחני בעולם (לימוד לשמה). עפ”י התלמוד, לימוד תורה בכוונה שגויה יכול להרעיל את הנשמה.

7. תפילה (א’). מטרת התפילה היא שינויי תודעה ע”י מעבר בממדים שונים באמצעות אותיות הא”ב העברי ובאמצעות טקסטים שנקבעו ע”י מקובלים כדרך התחברות לעולמות עליונים. הבורא הוא אינסופי והנתינה שלו היא אינסופית ומשום כך מטרת התפילה איננה לשכנע את הבורא אלא לשנות את המתפלל כך שיוכל לקבל את השפע של מי שברא אותו.

8. תפילה (ב’). לדבר אל האור/הבורא/ה’ לשם הפחתת לחץ ופתיחת מחסומים ע”י התבודדות ופניה ישירה מכל הלב ללא טקסט כתוב. הדבר יכול להיעשות כשאנחנו לבד, למשל: בחיק הטבע, או תוך כדי נהיגה, או בכל מצב אחר בכל זמן.

9. ריקוד. מבנה גוף האדם משקף את עשר הספירות של עץ החיים. כשאנו מניעים את הגוף במטרה להתחבר לאור אנו יכולים להשיג חיבור רוחני. אין תנועות מסוימות או כוריאוגרפיה מסוימת. התנועה זורמת מעצמה ככל שאנו מתחברים לאור.

10. מוסיקה. קיימות ארבע מדרגות לחיבור לעולמות:

• חכמה – טעמים (ניגון)

• בינה – נקודות

• זעיר-אנפין – תגים

• מלכות – אותיות

המנגינה היא מעל כל יתר הכלים לכוונה ולכן חשיבותה גדולה כל כך. מנגינה יכולה להעביר אלינו רגש מעבר למגבלות של שפה וכך היא יכולה להעביר אותנו מעבר לעולם האשליה והחומר אל עולם הרוח ביתר קלות.

להאזנה להרצאת מבוא – סמינר מרוכז ל”מדיטציה וכוונות עפ”י הקבלה לחץ/י כאן.

ללימוד הקורס המלא של “מדיטציות וכוונות עפ”י הקבלה” ניתן להיכנס לקישור של הקורס באוניברסיטה של חיים קבלה