שיעור 3 – חלק ג’
השפעת הצמצום על החיים
כפי שלמדנו בשיעור הקודם, האור המתפשט מעצמות הבורא שכולו טוב, מילא את כל הנשמות שבבריאה כך שכל רצון וכל חשק היו מלאים ללא גבול. האחדות הזאת בין האור לבין הנשמות הנאצלות נקראת האין סוף ומתוארת בפסוק “הוא ושמו אחד”.
כמו כן, למדנו שכשם שכוס זכוכית המלאה במים חמים מקבלת את תכונת המים ומתחממת, כך גם הנאצלים אשר נתמלאו באור, התעורר בהם החשק להשפיע ולחלוק, לברוא ולתת בדומה לאור שמילא אותם. מאחר שבאין סוף לא היה למי לתת, עם מי לחלק וגם מה לברוא ואפילו לתקן, הרי שכדי שתהיה אפשרות שכזאת צמצם הכלי, קרי: הנאצלים שבאין סוף, את עצמו ולאחר שורה ארוכה של צמצומים, הסתרים ומסכים נוצר העולם שאנחנו מכירים. עולם זה נוצר חשוך מספיק כדי שנוכל לברוא בו אור מתוך החושך. בעולם שלנו יש הזדמנויות אין ספור לחלוק, לתת, לבנות ולברוא, אשר מסבות לנו הנאה רבה. כך הם הדברים כאשר אנו מקבלים מתנות מהאוהבים אותנו, כאשר אנו מעניקים מתנות לאלו שאנו אוהבים, כאשר אנו בוראים יש מאין ואור מחושך, מתגברים על מכשולים בלתי אפשריים ויוצרים דברים שאף אחד עוד לא יצר, או שלא האמנו שבכוחנו ליצור אותם.
את כל זה אי אפשר היה לחוות באין סוף מכיוון ששם הכל ניתן לנו ללא טורח וללא המְתנה. זהו סוג של מילוי שרק בעולמנו המאתגר ניתן להשיג ולחוות.
כל זה מתאים לחוק השלישי של חוקי החיים: התנאי לכל הישג ממשי ובר קיימא הוא מודעות “בורא”. כלומר, בנו ורק בנו טמון הכוח לשלוט בגורלנו, ולשם כך הגענו לכאן – על מנת לברוא.
לפי חוק הזה, כל מילוי, סיפוק, או הארה שנוכל לחוות כבר חווינו באין סוף ולא באנו לעולם הזה אלא כדי להרוויח את כל זה בעצמנו. על כן, כאשר נשיג דברים ונקבל אותם בקלות רבה מדי או ללא כל מאמץ כלל, לא יהיה לזה אותו ערך מאשר אם יושג הדבר במאמץ רב וביגיעה על-אנושית.
חופש הבחירה
לפי החוק השלישי, נראה שאף אדם לא יכול לעשות אותנו מאושרים מלבדנו. כל מצב בו נחכה לזולת, למערכת יחסים או לכל השפעה חיצונית שהיא על מנת שנהיה מאושרים יסתיים הדבר בדכדוך ובתסכול. באותה מידה, אי אפשר לכפות אושר ושמחה על אחרים באשר כפיה מובילה בדרך כלל להתנגדות קשה. כך גם ברוחניות. אי אפשר להביא אדם להתעלות רוחנית ללא מאמציו שלו ומכאן גם הביטוי “אין כפיה ברוחניות”. ברגע שיש כפיה זו אינה רוחניות, וכשם שהבורא לא כופה עלינו להבין את חכמת הבריאה ואושר אינסופי רק מכיוון שהוא חפץ לחלוק אותם איתנו, כך גם אנו לא יכולים לכפות על זולתנו להיות חכמים או מאושרים.
ככל שניתן יותר לאחרים על מנת לעשותם מאושרים, כך יגבר התסכול שלהם. גם כאשר אחרים יחלקו עמנו ויעשו עבורנו את כל שנבקש לא נגיע אל השלמות ואל המנוחה, ולו מהסיבה שלא היינו הבורא במהלך העניינים ובעיקר משום שלא שלטנו על רצונותינו אנו.
כאשר השמחה והסיפוק שלנו תלויים באדם אחר או בחפץ, מקור השמחה המדומה הופך להיות הסיבה (הבורא שלנו) ומצבים אלו אנחנו מתעבים עמוק בתוך נשמתנו. התחושה הקשה המתעוררת אצל אדם כאשר הוא מרגיש שנכפה עליו דבר מה בחינם ובחסד נקראת “לחם ביזיון”, או “נהמה דכסופא” בלשון הזוהר.
משום כך נוכל לראות לאורך ההיסטוריה כיצד בני אדם מוכנים לוותר על נכסים, בטחון כלכלי ומזון מובטח כדי לזכות בחֵירות, קרי: מצב בו אף אחד לא קובע עבורם את גורלם אלא הם לבדם. הצורך הזה הוא קיומי מכיוון שהוא הבסיס לקיום האנושי כולו.
ההבנה של חוק זה יכולה להסביר מדוע כאשר ננסה לתת כל טוב לזולתנו כמתנת חינם – מצב בו אנחנו הסיבה (הבורא) במערכת היחסים – יביא הדבר לכך שבשלב מסוים ירגיש המקבל כעס ואפילו שנאה כלפינו. זוהי תחושת “לחם הביזיון” שהמקבל חווה עמוק בתוכו.
מצב זה נפוץ מאד בין הורים לילדים כאשר ההורים אינם מבינים מדוע זה לא מעריכים הילדים את כל הטוב והשפע שהורעפו עליהם, מדוע הם מתרחקים רגשית ולפעמים גם גיאוגראפית ככל שההורים נותנים להם יותר.
גם בין בני זוג או חברים נוכל לראות את תסמונת “לחם הביזיון” וזה בעיקר כאשר צד אחד רק נותן והאחר רק לוקח, וככל שהצד המקבל לוקח יותר כך הוא ירגיש פחות סיפוק ופחות הערכה וכל זאת רק משום שאת הסיפוק והמילוי – אותו האור הנכסף – הוא יוכל להרוויח רק מכוח היגיעה והמאמץ.
כאשר אנחנו נמצאים בתחרות כלשהי, בין אם מדובר בתחרות ספורט או תחרות מקצועית במקום העבודה שמטרתה להשיג קידום ותנאי תעסוקה טובים יותר, הרי שכאשר נשיג את הפרס המיוחל, או את הקידום או העלאת שכר וכו’, הסיפוק שנתמלא בו יהיה משמעותי לאין שיעור מאשר אם אלה יושגו כתוצאה מהתערבות של קרובים או חברים.
לא מדובר כאן במאמץ גשמי בלבד אלא בעיקר במאמץ מנטאלי, רגשי וחשיבתי. המאמץ לגבור על החושך ולהביא במקומו אור. המאמץ להיות בורא. בכך מתאפשר לנו להבין מדוע זה אפשר לפגוש אנשים שהשיגו רבות בחייהם אבל לא הגיעו למנוחה ומילוי וכל התנהגותם מצביעה על תחושה קשה של “לחם ביזיון”. הבנת הלימוד הזה גם היא מהווה שכר גדול לכל מי שרוצה להצליח בחייו ולכן גם היא כרוכה במאמץ גדול, יגיעה והשתדלות, שנאמר “יגעת ומצאת, תאמין”.
לפיכך, בכל פעם שאדם מוצא את עצמו במצבים בהם הוא לא הבורא והשולט; שבהם הוא אינו הסיבה למצב ובמקום זה הוא נגרר ונישלט (המסובב), הרי שבכל פעם יתעורר מחדש הצמצום בנשמתו ויצמצם בו את האור והסיפוק שיקבל תוך שהוא מעורר בקרבו את הריקנות והחושך.
מה רע בהתמכרויות?
כאן אפשר להבין את הבעיה האמיתית שבכל התמכרות. כאשר אנחנו מוצאים את עצמנו תלויים באלכוהול, סיגריה, סמים, כסף, חפצים ואפילו אדם אחר כדי להגיע לסיפוק ולרוגע, אנחנו מעוררים את הצמצום בתוכנו, הסיפוק יהיה זמני והריקנות תשוב ותמלא אותנו במוקדם או במאוחר. נועדנו להיות בורא בעולם הזה ולחפש ולהשיג את המילוי והסיפוק בדרכים אחרות.
ההשלכות הנגזרות מהבנת החוק השלישי משפיעות על כל תחומי החיים שלנו ולא נותר לנו אלא להמשיך וללמוד כיצד אפשר להיות בורא במצבים השונים שמזדמנים לנו בחיים ועל כך נלמד בשיעורים הבאים.
להאזנה להרצאה ניתן להיכנס לאתר האוניברסיטה של חיים קבלה