חג הסוכות, על פי חכמת הקבלה, מהווה את השלב השני (קו ימין) של ראש השנה. השלב בו האדם מקבל הזדמנות לבנות את כח החסדים ואת האורות המקיפים שירכיבו את גורלו לשנה הבאה.
סוכות עפ”י המסורת
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים והוא נחגג ב-ט”ו בתשרי ונמשך כשבעה ימים. החג מוזכר בתורה מספר פעמים ובהם נאמר לנו כי היום הראשון והיום השמיני שבתון הם. כמו כן, מצווה אותנו התורה על מצוות ארבעת המינים ועל הישיבה בסוכה, וזאת “לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…” (ויקרא כג’ 43). ימי החג שאינם נחשבים כשבתון נקראים “חול המועד” מלשון חולו של מועד. על כן, התירו חכמים לעסוק בהם במספר מצומצם של מלאכות: צרכי אוכל נפש; צרכי המועד; מלאכת דבר האבד; מלאכה לצורך מצווה; וצרכי רבים; כמו כן, במהלך חול המועד נוהגים לחגוג את “שמחת בית השואבה” והיום השביעי נקרא “הושענא רבה” ובו נוהגים לחבוט ערבות (שניהם יפורטו להלן).
סוכה – כאמור, התורה מצווה אותנו “לישב בסוכה”. הסוכה אמורה לשמש אותנו כבית ארעי בימי החג וחכמנו תיקנו קריטריונים לבנייתה. גודלה המינימלי הוא שבעה טפחים לאורכה ולרוחבה וגובהה יעמוד על לפחות עשרה טפחים. על הסוכה לעמוד מתחת כיפת השמים, והסכך המכסה אותה צריך להיות מן הצומח (מנותק מן הארץ) ומדבר שאינו מקבל טומאה. כמו כן, הנחת הסכך על הסוכה צריכה להיות כך שחמתה לא תהיה מרובה מצילתה. כן נהוג לקשט את הסוכה, וכפי שחז”ל ציינו זאת – נוי סוכה.
אושפיזין – מקור המילה אושפיזין הוא בארמית ופירושו אורחים. ישנם שבעה אושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) שאותם נהוג להזמין בכל אחד מימי החג לסוכה, כל אחד בתורו – אברהם ביום הראשון וכן הלאה.
ארבעת המינים – התורה מצווה אותנו כדלקמן: “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים” (ויקרא כג’ 40). חכמים תיקנו כי יש ליטול אתרוג (עץ הדר), לולב (כפות תמרים), הדס (ענף עץ עבות) וערבה (ערבי נחל) וציינו כי כל אחד מהם מסמל אנשים שונים בעם ישראל, כל פרי לפי תכונותיו. הטעם הוא התורה והריח מסמל מעשים טובים. בהתאם דרשו כי האתרוג – בעל טעם וריח – מסמל אדם שיש בו תורה ומעשים טובים. הלולב – בעל טעם וחסר ריח – מסמל את אלה שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים טובים. הדס – יש בו ריח אך לא טעם – היינו, אדם בעל מעשים טובים אך ללא תורה. וערבה – חסרת הטעם והריח – מסמלת אדם שאין בו תורה ואין בו מעשים טובים. נטילת ארבעת המינים ביום הראשון, מצווה מן התורה היא ובשאר ימי החג מתקנת חכמים.
הושענות – בכל אחד מימי החג נהוג להוסיף בתפילת שחרית פיוט בשם “הושענות”, אותו אומרים המתפללים תוך כדי שהם אוחזים בארבעת המינים ומסובבים את הבמה. עפ”י המסורת, בימי בית המקדש היו נוהגים המבקרים לבקש בקשות בחג הסוכות שנקראו “הושענות” – על שם המילים “הושע נא”, עליהן חזרו בסוף כל בקשה.
שמחת בית השואבה – זהו מנהג עתיק יומין הקשור למצוות “ניסוך המים” שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות, כהודאה ובקשה על ירידת הגשם, שכן חג הסוכות חל בתחילת עונת הגשמים ובו נידונים, למעשה, על המים (גשם) של כל השנה החדשה. טקס הניסוך היה מלווה בחגיגה גדולה שבה היו רוקדים ומנגנים בכל מיני כלים מוזיקליים. ועל כך כבר דרשה המשנה, כי “מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מחייו” (מסכת סוכה).
הושענה רבא – זהו היום השביעי של חול המועד והוא נקרא כך על שום שמרבים בו בהושענות. ביום זה נהוג לקחת חמש ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע חמש פעמים. מקורו של מנהג אחרון זה הוא בבית המקדש, שם היו זוקפים ענפים ארוכים של ערבות על המזבח. כמו כן, יש המסבירים כי יום זה הוא היום האחרון שבו ניתן לתקן את שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ומנהג הערבות החבוטות הוא להראות כי בשל החרטה על מעשיו הרעים, נפשו של האדם חבוטה כענפי הערבה. מסיבה זו יש גם הנוהגים להישאר ערים כל ליל הושענא רבה ולהקדישו ללימוד תורה.
שמיני עצרת – זהו היום השמיני של חג הסוכות, שהוא יום שבתון, שנאמר: “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ” (במדבר כט 35). המונח “עצרת”, פירושו ‘אספה’, בעיקר לצורך תפילה והקרבת קרבנות. מאחר והתקופה שבה נחוג חג הסוכות היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, נהוג בשמיני עצרת לומר את תפילת הגשם המציינת את תחילת עונת הגשמים ובקשת שנה ברוכה.
שמחת תורה – שמיני עצרת מוכר יותר בשם “שמחת תורה”, שכן שניהם נחגגים בארץ באותו יום. ואולם, בחו”ל, ששם נהוג לציין שני יום טוב, קיימת הפרדה בין שני החגים. חג “שמחת תורה” בא לציין את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש, ושיאן של החגיגות הוא במנהג הקרוי “הקפות”, שבו מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש והמתפללים עורכים עימם מסביב לבמה שבע הקפות, כשהם אוחזים את ספרי התורה בידיהם. את “ההקפות” נהוג לקיים בערב שמחת תורה ולמחרת היום בבוקר, לפני קריאת התורה.
הקריאה בתורה היא בפרשת “וזאת הברכה” – הפרשה האחרונה בתורה – ונהוג לכבד בעלייה לתורה את כל באי בית הכנסת, לרבות הילדים שאינם בני מצווה, שעולים כולם יחדיו לתורה, ולאחר שכולם עלו לתורה קוראים פעם נוספת את הפרשה ומכבדים בעליה את “חתן התורה”. אחריו עולה “חתן בראשית” ומתחילים לקרוא בפרשת “בראשית”, וזאת כדי לסמל את מחזוריות התורה.
במוצאי החג נהוג לקיים “הקפות שניות”, והפעם יוצאים המתפללים לחגוג ברחובות העיר.
סוכות עפ”י הקבלה
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים והוא נחגג ב-ט”ו בתשרי ונמשך שבעה ימים. המסורת אומרת שהחג הוא לזכר יציאת מצרים והסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר ארבעים שנה. רק שהסבר זה יכול להעלות בקלות כמה תהיות: אם החג הוא זכר ליציאת מצרים מדוע חוגגים אותו בסתיו, כאשר יציאת מצרים היתה באביב, בפסח? היה יותר הגיוני לחגוג את הפסח באביב, בסוכה עם מצה ומרור. מדוע יש לשבת בסוכות כאשר, על פי הכתוב, בני ישראל ישבו במדבר באוהלים?
כדי להבין את המשמעות האמיתית, מיסטית של החג הזה צריך להבין את המבנה הכללי של חודש תשרי.
על פי המקובלים, חגי תשרי הם למעשה חג אחד המתחיל בראש השנה ומסתיים בשמחת תורה ותכליתו בניית “הכלי” (הנשמה) מחדש כדי לתת לכל אדם הזדמנות להתחדשות. זהו תהליך מורכב הנחלק למספר שלבים:
עשרת ימי תשובה – ימי הדין
השלב הראשון, הנמשך עשרה ימים, מראש השנה ועד תפילת נעילה ביום הכיפורים, הוא בנייתו של הרצון לקבל, הנקרא בחכמת הקבלה קו שמאל, ומכאן גם כינויו “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי …” (שיר השירים, ב’, ז’). שלב זה מתחבר לבריאת העולם ולבריאתנו מחדש לשנה החדשה שתבוא. בשלב הזה אנחנו מטהרים את רצונותינו מכל הזוהמה והרגשות השליליים שדבקו בהם בעבר. אנרגיות שליליות אלו מפריעות לאדם לממש את רצונותיו האמיתיים. הסליחה, התשובה, חשבון הנפש, תפילות, תקיעות השופר והצום הם הכלים בשלב הזה להשיג היטהרות רוחנית והכנה לקבל שפע ברכה לשנה החדשה. בימים נקבע “מי לחיים ומי למוות”, “מי יעני ומי ייעשר”.
ימי סוכות – ימים של חסד
השלב הבא הוא המשכו של הפסוק הנ”ל – “… וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:”. מייד, עם סיומו של יום הכיפורים האנרגיה ביקום מתחלפת ומתחילה להיכנס אנרגיה של קו ימין, אנרגיה של חסדים ואהבה – כח הנתינה וההשפעה לזולת – ואף היא נטמעת בנשמה, “בכלי“, בכמה שלבים:
לפי האר”י הקדוש, האור הראשון שמתחיל להיכנס לנשמות בני האדם זה האור שמתחיל להיכנס במוצאי יום הכיפורים. זהו האור (אנרגית החיים) והמילוי שהאדם מגיע איתו לשנה החדשה כתוצאה מעבודתו בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. מידת האור הזאת קובעת את הרמה הכללית של תחושת הסיפוק וההישגיות של האדם, מצבו הכספי, הבריאותי וכוח החיים שבו לכל השנה. אור זה נקרא אור פנימי.
חכמת הקבלה מסבירה כי לכל אדם יש שני סוגים של אורות: אור פנימי ואור מקיף.
האור הפנימי נמצא בתוך “הכלי” והוא מסמל את מה שכבר השגנו והצלחנו לתקן ונהיה חלק מאיתנו. את האור הפנימי אנו מקבלים לתוכנו באופן אוטומטי לאחר סיום תפילת נעילה ביום הכיפורים אך בהדרגה, בחמישה שלבים, וכך נכנסות לתוכנו חמש מדרגות של חסדים בימים שבין י”א ל- ט”ו בתשרי-. זהו אור פנימי – כל מה שעבדנו עליו בשנה החולפת, בגלגולים קודמים ומה שהצלחנו לעבור בעשרת ימי התשובה.
האור המקיף הוא האור שסובב אותנו, שעוד לא השגנו ושעדיין לא הצלחנו לתקן בנשמתנו. לכל אחד מאיתנו אור מקיף שונה, שכן לכל אחד התיקון שהוא צריך לעבור בחייו. כלומר המטרות אותן הוא בא להשיג בעולם הזה, התובנות שאותן הוא צריך להשיג, הבעיות שעליהן הוא אמור להתגבר וכו’.
ב- ט”ו בתשרי מתחיל להיכנס “אור מקיף”, האנרגיה של האור המקיף של האדם היא שקובעת את המוטיבציה ואת החזון שלו במשך השנה. אור מקיף חלש, פירושו, רפיון ידיים, איטיות וחוסר מוטיבציה לכל השנה.באור מקיף ניתן להבחין בשני מרכיבים עיקריים: עוצמה ואיכות. אור מקיף חזק יתבטא במוטיבציה חזקה, התלהבות ויכולת התגברות על מכשולים. אור מקיף איכותי פירושו חזון וערכים, השראה ויכולת לראות מעבר לאופק. אור מקיף לא איכותי יתבטא בחיים אפרוריים חסרי עניין וחסרי חזון.
חכמת הקבלה מלמדת כי האור המקיף הינו, גם כן, אור של הגנה ושמירה, מכיוון שאדם בעל אור מקיף חיובי ועוצמתי ימצא עצמו תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון. תנופת ההתקדמות של התפתחותו האישית תגן עליו מהסתבכויות בבעיות, אסונות וצרות האורבים בצידי הדרך.
זהו למעשה סודה של הסוכה שמקורה במילה “לסוכך”, להגן.
הסוד המיסטי של הסוכה
אז מה הקשר ליציאת מצרים?
האגדה אומרת שבשנים שבני ישראל הלכו במדבר ניתנו להם שלוש מתנות בזכות שלושה אחים – משה (מַן), מרים (בְּאֵר) ואהרון (ענני הכבוד).
עפ”י אותה אגדה. במשך כל שנות הליכתם במדבר עטפו את בני ישראל שבעה ענני כבוד ובגינם לא ניזוק ולא נפטר אף אחד מהם, למעט אלה שחטאו בחטא המרגלים. כאשר כותבת התורה שהישיבה בסוכה היא זכר לישיבת בני ישראל בסוכות, זהו צופן שרוצה לרמוז לנו שהסוכה היא כנגד אותם ענני הכבוד שסוככו על עם ישראל והיא מהווה אמצעי לקליטת אותם כוחות של הגנה, אותם אורות של חסדים, הנמצאים ומשודרים בזמן חג הסוכות ביקום. חג הסוכות הוא הזדמנות עבורנו למשוך כוחות הגנה אלו לתוכנו באמצעות הישיבה בסוכה. גם כאן, אותם אורות של חסדים נכנסים בהדרגה, ובשבעה שלבים, שבעה ימים.
האור החזק ביותר מבין שבעת האורות המקיפים נכנס ביום הראשון של חג הסוכות וכזכור, ביום זה נכנס גם האור החמישי והאחרון מבין חמשת האורות הפנימיים שהוא גם החזק מבין החמישה. העוצמה המיוחדת הזאת של הקדושה והחסדים שזורמים ליקום ביום זה היא הסיבה לכך שיום זה הוא יום חג. למחרת, כאשר ממשיכים להיכנס האורות המקיפים החזקים פחות הקדושה חלשה יותר ולכן ימים אלו נקראים חול המועד.
עפ”י ההלכה הדרישה המינימאלית לסוכה כשרה היא שני קירות וטפח וזאת על שום “וימינו תחבקני”. שני הקירות אלו הם הזרוע והאמה והטפח היא כף היד. כשיושבים בסוכה אנו יושבים בימינו המחבקת של הבורא, של הצד האימהי של הבורא (ספירת בינה, שממנה מגיע כל השפע, מכונה גם “אמא עילאה”). החיבור לאורות המקיפים מתקיים בזמן הישיבה בסוכה וההתכוונות למשוך את הכוחות האלו לחיינו בזמן הארוחות, לימוד, שינה ותפילה. מאד חשוב להזמין אורחים לסוכה כדי להתחבר לכוח החסדים האהבה והנתינה.
המגן דוד – האושפיזין וארבעת המינים סוד ההגנה בסוכות
על פי חכמת הקבלה, סמל המגן דוד הוא סמל מיסטי המסמל את כוח ההגנה הרוחני שהאדם אמור לבנות לעצמו ע”י בנייתה של אנרגיה רוחנית חיובית ומאוזנת. המגן בנוי משני משולשים:
המשולש העליון – האיזון בעולם הרוח
המשולש התחתון – האיזון בעולם החומר
המרכז – האדם
שבעת הימים של סוכות בונים את שבעת המרכיבים של המגן דוד שלנו.
ביום הראשון – כוח קו הימין של המשולש העליון אותו מייצג אברהם אבינו – ספירת חסד.
ביום השני – כוח קו השמאל של המשולש העליון אותו מייצג יצחק אבינו – ספירת גבורה.
ביום השלישי – כוח קו האמצע של המשולש העליון אותו מייצג יעקב אבינו – ספירת תפארת.
ביום הרביעי – כוח קו הימין של המשולש התחתון אותו מייצג משה רבנו – ספירת נצח.
ביום הראשון – כוח קו השמאל של המשולש התחתון אותו מייצג אהרון הכהן – ספירת הוד.
ביום הראשון – כוח קו האמצע של המשולש התחתון אותו מייצג יוסף הצדיק – ספירת יסוד.
ביום הראשון – כוח המוציא לפועל אותו מייצג דוד המלך – ספירת מלכות.
בכל יום אנחנו מזמינים לסוכה את האושפיזין – אלו הם המרכבות של ספירות המגן דוד כדי למשוך לעצמנו כוח של הגנה לכל השנה.
ארבעת המינים
תכליתם של ארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה – היא משיכה של אורות מן העולמות העליונים. כדי לחזק את בניית המגן לשנה הקרובה.
כאשר מחזיקים בארבעת המינים אנחנו מפעילים את כל מערכת הספירות התחתונות המיוצגות ע”י צורת המגן דוד:
חסד, גבורה, תפארת (הדסים) – משולש עליון
נצח, הוד (ערבות), יסוד (לולב) – משולש תחתון
מלכות (אתרוג) – מרכז המגן דוד
כשאומרים את ההלל יש חמש סדרות של נענוע כנגד חמש הספירות – כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. בכל נענוע מנענעים לשישה כיוונים: דרום – חסד, צפון – גבורה, מזרח – תפארת, מעלה – נצח, מטה – הוד, אחורה – יסוד, ואנחנו המרכז. בכך, סימנו למעשה שני משולשים, קרי: בנינו לעצמנו מגן דוד, שהוא סמל המיועד להגנה.
לשמיעת שיעור באורך מלא על סוכות לחצו כאן.
לשמיעת הרצאת “הסוכה והשלום” לחצו כאן.
לשמיעת הרצאת “הסוכה ואמונה” לחצו כאן.
ללימוד אודות החג הקרב ובא ניתן להיכנס לקישור של אותו החג:
ראש השנה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמחת תורה
פסח | שביעי של פסח | ספירת העומר | יום העצמאות | שבועות
ימי בין המצרים | תשעה באב | ט״ו באב – חג האהבה
ללימוד מעמיק יותר על חגי ישראל כנסו לאוניברסיטה של חיים קבלה