מצוות נתינת מחצית השקל מופיעה בתורה בתחילת פרשת “כי תשא”:
“זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'”
כיום, נהוג לתת את תרומת מחצית השקל (שווי של 9.6 ג”ר כסף טהור) בחודש אדר לפני קריאת מגילת אסתר.
מדוע מחצית השקל ולא שקל שלם?
ההסבר הפשוט הוא שבמילה מחצית מופיעה האות צ’ במרכזה המסמלת את עיקרון הצדקה. שתי האותיות הסמוכות אליה במילה מחצית, הן האותיות ח”י, להורות שכל הסמוך אל הצדקה חי. שתי האותיות הרחוקות מן האות צ’ במילה מחצית, הן מ”ת, להורות שהרחוק מן הצדקה הינו מת בעולם הרוחני ואינו מחובר לעץ החיים.
הסבר עמוק לעניין “מחצית השקל” על פי חכמת הקבלה
כל הישג ומילוי אמיתי בעולמנו חייב להיות בנוי על מערכת של עשרים ספירות. ולכן קובעת התורה “עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל”.
כל הרוצה להשיג דבר, אמור לרצות בשלמות להשיג את חפצו ולכן מדובר בעשר ספירות מלאות בכל רצון. אבל, לפי דברי רבי יהודה הלוי אשלג, “לאחר הצמצום, נפסל הרצון לקבל להיות כלי קבלה” ובמקומו נקבע ‘אור חוזר’ להיות כלי הקבלה לשפע ולאור (תלמוד עשר הספירות, חלק א’, הסתכלות פנימית, פרק ד’).
כלומר, כאשר אנחנו רוצים דבר מה בכל מאודנו ובכל נפשנו, אנחנו מושכים את האור העליון אלינו – עשר ספירות של אור ישר. מכיוון שהרצון לקבל נפסל מלהיות כלי קבלה, התוצאה של הרצון האנוכי היא תמיד צמצום – מילוי רגעי ומיידי שלאחריו יבוא הצמצום – התרוקנות וכשלון.
כדי שהאור אותו אנחנו רוצים ימלא אותנו לנצח, אנחנו חייבים ליצור את הכלי על ידי “עשר ספירות של אור חוזר”, אור של נתינה, מסירות נפש ואיכפתיות לזולת ולבורא. מי שהנתינה שלו היא עשר, גם המילוי והקבלה יהיו עשר. ובסך הכל עשרים – עשרים גרה השקל.
כאשר אנחנו נותנים את “זכר למחצית השקל” לפני פורים, אנחנו בונים ‘אור חוזר’ לשנה שלמה – כלי בר קיימא לשפע ולהצלחה.
לתרומת מחצית השקל ל”חיים קבלה”