שיעור 1 – חלק א’
חכמת הקבלה איננה אמונה, דת או מדע. לגבי אלו שלומדים וחיים קבלה זה אלפי שנים, לימוד הקבלה הוא חיבור לצד רדום באישיות שלנו. למעשה, לימוד הקבלה הוא תהליך של היזכרות בידע שכבר טבוע בנו עמוק בפנים אבל לא ידענו איך להתחבר אליו או ליישם אותו. חכמת הקבלה היא שילוב בין מדע, אמונה וחכמת חיים. ללימוד הקבלה יש מטרה אחת בלבד והיא להגיע לפסגת המאוויים של המין האנושי, אושר, אהבה ושלוה.
חכמת הקבלה בראי ההיסטוריה והשפעתה על הדרך בה אנחנו רואים את עצמנו
על מנת להבין את הזהות שלנו כחברה אנושית נאורה במאה ה-21, ואין זה משנה מהו מיקומנו הגיאוגרפי, עלינו ללמוד ולהבין את חכמת הקבלה, כי היא זו שתלמד אותנו “מי אנחנו?”, “מה אנו רוצים מעצמנו כחברה?” ו-“לאן אנו פנינו מועדות כחברה?”. חכמת הקבלה היא בעצם המקור למאוויינו כאנשי העולם החופשי; בספרות הקבלה נמצא את המקור לכל העקרונות שעליהם אנו מוכנים להילחם ובהם אנחנו גאים; כל אושיות החברה המודרנית, מבחינת מוסר, ערכים ואתיקה, הכול מבוסס על חכמת הקבלה.
כמה זמן קיימת חכמת הקבלה?
רבים רואים את חכמת הקבלה כנשמתה של היהדות, הבסיס הרוחני שמאחורי הסיפורים, המנהגים והמצוות, השלד הראשוני שהיה קיים לפני שהתווספו אליו יתר הסממנים של דת וקהילה.
במקומות רבים נקראת חכמת הקבלה “אם כל החכמות”.
יש הסוברים כי חכמת הקבלה קיימת כבר מזמנו של האדם הראשון, אבל הפעם הראשונה שחכמת הקבלה הובנה כפי שאנו חיים אותה היום לפי מסורת המקובלים, היתה לפני כ- 4,000 שנה אצל אברהם אבינו – איש הקבלה הראשון. ספר בראשית מספר על אברהם כי הוא נפטר “זקן ושבע” – אמירה קצת מוזרה בהקשר לפטירתו של אדם – וכנראה שיש בה ללמד על כך שאותו אדם הבין או ידע משהו שאנחנו לא מבינים או יודעים, ואף קרוב לוודאי שאדם שהגיע למצב כזה חי את חייו בצורה שאינה מוכרת לנו, וכנראה שיש לנו מה ללמוד ממנו.
חיזוק לכך ניתן למצוא בשימורה של דמותו של אברהם אבינו בזיכרון הקולקטיבי שלנו זה כ- 4,000 שנה, ושאם ננסה להבין עפ”י הסיפור התנ”כי מה ההבדל בינה ובין כל דמות אחרת באותה עת, הרי שנמצא מעט מאוד מידע, אם בכלל, שיאפשר לנו ללמוד על גדולתו של אברהם אבינו. עפ”י הסיפור התנ”כי, מדובר באדם חביב ומכניס אורחים, אשר היו לו מדי פעם שיחות עם אלוהים, ובכל זאת משהו בו היה שונה. משהו שהוא עשה, או הדרך שבה הוא חי, גרמו לכך שעד היום המין האנושי מדבר עליו.
מי היה אברהם אבינו?
כדי לנסות ולהבין מי היה אברהם אבינו ננסה להתחקות אחר משלח ידו, אשר לדעת רבים הוא היה רועה צאן. ואולם, אין הדברים מדויקים. למעשה, רק מאוחר יותר בחייו, כנראה בסביבות גיל 75, עת יצא מחרן לארץ כנען, רק אז החל אברהם אבינו לרעות צאן. קודם לכן הוא היה עירוני, ועפ”י חכמת הקבלה אברהם אבינו לא רק שהוא היה המקובל הראשון אלא הוא גם היה האסטרולוג הראשון. רמז לכך מצוי במדרש עתיק, המוכר לילדים רבים, שעניינו – “כיצד הגיע אברהם אבינו להכרה במציאות הבורא?”. עפ”י המדרש, אברהם אבינו יצא החוצה וראה את השמש מאירה בשמים וחשב שהיא זו שאחראית לכל ועל כן נשא אליה את תפילתו. ואולם, לעת ערב מששקעה החמה וזרחה הלבנה חשב אברהם שבעצם הלבנה היא זו ששולטת בכל והחליט להתפלל אליה ואל הכוכבים. אלא, שלמחרת היום, משהפציעה החמה כבכל יום מחדש, הבין אברהם אבינו שכנראה יש משהו אחר שאחראי ושולט על שניהם וכך הגיע להכרת הבורא, והכול מתוך ההתבוננות בכוכבים. עפ”י הקבלה יש בסיפור זה לרמוז לנו על עיסוקו של אברהם אבינו באסטרולוגיה וכנראה שמכאן הוא גם הגיע להכרה המהפכנית שלו במבנה האמיתי של היקום. לאחר מכן, כאשר אברהם בא לעבוד בממכר פסלים אצל אביו, אומרת האגדה, שהוא ניתץ את הפסלים. סיפור זה בא לרמוז לנו על המסר המהפכני של אברהם אבינו אשר ניתץ את הדעה המקובלת בעולם האלילי לגבי טבע העולם ויחסו אל האדם.
יסודותיה של המהפכה שהולידה מהפכות רבות
מדובר פה בעצם במהפכה מבחינת התפיסה המחשבתית של אותה תקופה. אברהם אבינו חי באור כשדים בחברה השוּמֵרית שהייתה עובדת אלילים. לימוד של מיתולוגיות שונות יראה לנו כי התפיסה האלילית היא מאוד לא נעימה, שכן האלילים הם דמויות מאוד לא סימפטיות. אלו דמויות חדורות תאווה ולא אחראיות, שאם עוררנו את סקרנותן אזי סביר להניח כי הדבר לא ייגמר בטוב עבורנו. למעשה, המיתולוגיה האלילית משקפת תפיסת עולם קודרת וחסרת תקוה, ולפיה המצב רק יכול להיות גרוע יותר.
בהקשר זה, התפרסם מחקר מאוד מעניין ע”י אירי קתולי בשם תומס קהיל, שאף הפך לימים לספר רב מכר בשם “The gifts of the jews” (מתת היהודים). המחקר, אשר מנתח את התרבות השוּמֵרית מתוך הכתבים שלה, מצא כי השפה השוּמֵרית חסרה יכולת התבטאות לעבר ולעתיד והיה קיים בה רק הווה, דבר המבטא תפיסת חיים וצורת חשיבה מאד מסוימת – אמונה מוחלטת ששום דבר לא יוכל אי פעם להשתנות לטובה. זוהי תפיסת עולם שלפיה החיים הם מחזוריים ומה שהיה הוא שיהיה. תפיסה מאוד פאטאליסטית ופסימית של חיים. פתאום, כך המחקר, בא אברהם אבינו וממציא שיטת חשיבה חדשה שעד אז לא הייתה קיימת, וכך מתאר זאת תומס קהיל: “היהודים העניקו לנו את החוץ ואת הפנים – את השקפת העולם שלנו, ואת חיינו הפנימיים… אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות, רוב המילים החשובות ביותר שלנו, כמו – חדש, הרפתקה, הפתעה, ייחודי, פרט, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק – הן מתת היהודים” (תומס קהיל, מתת היהודים, הוצאת כינרת). תומס קהיל טוען, כי אברהם אבינו הוא זה שהמציא את המילים הללו ושלפני כן אף אחד לא השתמש בהן.
מהי אמונה באל אחד? איך זה שייך לקבלה?
אברהם אבינו טבע למעשה את התפיסה של אמונה באל אחד והכוונה היא לא שיש אל אחד למעלה בשמים, אלא שהכול אחד. כל חלק וחלק בעולם הזה. כל אדם ואדם בעולם הזה – כולם אחד. עבר הווה ועתיד, שמים וארץ – כולם אחד. כולנו באנו ממקום אחד ולכן כולנו מחוברים. אנחו אולי לא מרגישים זאת או מרגישים שנוצר איזה שהוא נתק, אבל הוא רק בתודעה שלנו וברגע שנחבר אותו, או ברגע שנצליח לחזור למצבנו טרום הנתק, הרי נוכל לשלוט בכל מה שקורה לנו וסביבנו. זהו הבסיס לכל הלימוד של חכמת הקבלה.
אברהם אבינו מבצע את מהפכת התודעה החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית. ממקום של חוסר אונים מוחלט, פתאום הכול אפשרי. תורתו של אברהם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל ספר קבלה, דוגלת בכך שהרוע הוא אשליה והמקור של הבריאה ושל העולם הוא הטוב, וזה הדבר היחידי האמיתי שקיים בעולם. בכל דבר קיים צלם האלוהים. על כן, תפיסה זו אשר הגיעה לעולם בעידן שבו האדם הוא רכושו נטול הזכויות של השליט, ללא שום זכות לכבוד אנושי וללא שום שליטה, מהווה מהפכה.
שנים רבות עברו עד שתפיסה זו הפכה להיות מקובלת בחלקים גדולים של כדור הארץ. בחלקים אחרים, עדיין מתנהלות מלחמות ומתקיימים מאבקים שמטרתם להשליט מהפכה זו בחיי היום יום של כל אחד, אבל חשוב לזכור ממי התחיל התהליך הזה – מאברהם אבינו ומתורתו שעד היום משפיעה על חיינו.
ספר היצירה – ספר הקבלה החשוב הראשון
עפ”י המסורת היהודית אחד מספרי הקבלה החשובים ביותר הוא ספר היצירה, אשר כתיבתו מיוחסת לאברהם אבינו. זהו לא ספר דתי אלא ספר העוסק בקוסמולוגיה 
ומדבר על מבנה היקום והכוחות שבוראים ומניעים את הכוכבים ואת המזלות, ולמעשה את חיינו.
למרות שהעניין נדחק לקרן זווית, לימוד האסטרולוגיה (של הקבלה) תפס מקום חשוב בתחומים שונים של לימודי היהדות ובספרים חשובים כמו התלמוד, ספר היצירה וספר הזוהר ועל כך ידובר במאמרים אחרים באתר. בהתאם, אף ספר היצירה מזכיר מושגים שונים מתחום האסטרולוגיה, כמו מזל ושמות המזלות השונים. הזוהר, שהוא הספר החשוב ביותר בקבלה, מתייחס אף הוא לעניין זה ואומר, כי חכמי הקבלה יודעים מה מניע את הכוכבים ולכן בידם היכולת להתעלות מעליהם. קרי: ידע הקבלה מקנה לאדם את היכולת לשלוט בגורלו וזכות זו לשליטה בגורל מתוך מקום של בחירה חופשית וחירות אישית, היא שעומדת במרכז תורתו וחזונו של אברהם אבינו ובמרכז תפיסת העולם של הקבלה.
גדולי חכמי ישראל באלף השנים האחרונות פירשו את ספר היצירה, ובין היתר, רבי סעדיה גאון, הרמב”ן, הראב”ד (רבי אברהם בן דוד מפוסקירס), רבי שבתאי דונולו מאיטליה, האר”י הקדוש, הגאון מווילנה ועוד. כל הפירושים הנ”ל מייחסים חשיבות רבה לחכמת האסטרולוגיה ולשליטה בה. מעבר לכך כתבו חכמי הקבלה הללו גם ספרי קבלה רבים אחרים.
המסר של מעמד הר סיני
בעוד שתפיסת העולם החדשנית, המתוארת לעיל, היתה בעצם נחלתו היחידה של אברהם אבינו ואולי של עוד מספר בודדים בתקופתו ומעט מאוחר לו, הרי שהפעם הראשונה שהחזון הזה מונחל לקהל שלם, לציבור, הוא במעמד הר סיני ע”י משה רבנו. עפ”י המסורת, משה קיבל בסיני את התורה שבכתב ובע”פ. במסכת אבות, משנה א’, נאמר: “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע…”. לא לימד. מסר. חכמת הקבלה היא בעצם משהו שהוא מעבר ללימוד. משהו שהוא מעבר למילים, לאינפורמציה. זה סוג של תודעה, של הסתכלות על החיים בצורה של תהליך ארוך של התקדמות, שיפור, גדילה וצמיחה. רק כך ניתן למות “זקנים ושבעים”.
עפ”י כתבי הקבלה, בהר סיני קיבלנו חיי נצח. אם נחשוב רגע מה מטריד אותנו יותר מכל, הרי זהו המוות, אשר לפי חכמת הקבלה אין מדובר דווקא במוות גשמי אלא בקיצו של כל דבר טוב (מערכות יחסים, מעמד, כסף, בריאות וכו’) ותחושת הכאב המתלווה לו . בהר סיני, לפי הקבלה, קיבלנו את הרפואה למוות, את התודעה להתעלות מעל התחושה של המוות, מעל הפחד למות. במעמד הר סיני קיבלנו תקווה, שכמה שרע לנו תמיד ניתן לשנות את התחושה הזו, כי הטוב, סופו תמיד לנצח.
זהו בעצם המסר של אברהם אבינו כפי שהובא במחקרו של קהיל. עקרונות אלו הפכו להיות אבני הבניין החשובות ביותר של החברה המודרנית. האמונה בזכותו של האדם לכבוד אנושי ללא הבדל של דת, גזע, מין או רקע כלכלי. האמונה בכוחו של האדם לפתור בעיות ולהתעלות מעל מוגבלויותיו. כל אלו הביאו אותנו לחתור ולהלחם לשפר את החברה בה אנו חיים ולא להסכים עם חוסר הצדק וחוסר השוויון. הקרב על העקרונות האלו עדיין בעיצומו בכל ארץ ובכל יבשת וקרב זה רחוק עדיין מהכרעה, מכיוון שרוב בני האדם לא ירדו עדיין לסוף דעתו של אברהם אבינו לגבי המהות האמיתית של החירות האנושית. המפתח לכל אלו נמצא בחכמת הקבלה.
להאזנה להרצאה ניתן להיכנס לאתר יוטיוב או לאוניברסיטה של חיים קבלה