שיעור 1 – חלק ג’
השפעת הקבלה על התפתחות המדע והחשיבה המודרנית לאחר ימי הביניים
אומר הזוהר (ויקרא, סע’ קמ”א, מאמר ז’ ארצות): “ובספרו של רב הימנונא סבא כתוב…שכל הישוב (כדור הארץ) מתגלגל ככדור, אלו למטה ואלו למעלה…ויש מקום על הכדור שבו מאיר (השמש) כאשר לאחרים חושך, כך שלאלו יום כאשר לאחרים לילה. ויש מקום שבו הכל יום חוץ מזמן קצר של לילה”. כמו כן, מסופר באותו מקום כי יש שבע יבשות וכי אחת מהן אינה מאוכלסת.
אלו דברים אשר באותה תקופה – המאה ה-2 לספירה – הם הרבה יותר מחדשניים ויש שיאמרו מוזרים עד כדי הזויים, שעה שכולם חושבים כי העולם שטוח. אך ברור הוא, כי רעיונות שכאלו הם לא משהו שניתן להתעלם ממנו, ומכאן גם השפעתה המכרעת של הקבלה על העידן המודרני.
הזוהר וגילוי אמריקה
אחד הסמלים המפורסמים ביותר שמציינים את סופה של הסגירות והחשכה של תקופת ימי הביניים הוא גילוי אמריקה, ונושא הדגל של מסע היסטורי זה הוא 
קולומבוס, אשר יוצא באומץ לב ומבלי לפחד “ליפול לצד שני” (שכן העולם הוא שטוח) לכיוון מערב במטרה לגלות את הודו.
מורו ומדריכו הגדול של קולומבוס היה ר’ אברהם זכותו. בתקופה של סוף המאה ה-15, גדולי האסטרונומים ומשרטטי המפות היו מקובלים – מעין גילדה שהידע שלה בכוכבים ובספר היצירה הביאו אותם למומחיות גדולה באסטרונומיה ובניווט. ר’ אברהם זכותו היה בין הראשונים שחיבר בין המדע לידע של היהדות שבידו, וכמו כן הייתה לו השפעה רבה בחצרותיהם של מלכי ספרד ופורטוגל שהם אלו שהיו צריכים לממן את המסעות הנועזים לגילוי ארצות חדשות. בהיותו מקובל, הייתה לרבי אברהם גישה לידע הנ”ל אודות כדור הארץ מספר הזוהר. אך ברור הוא, כי את הידוע לו העביר לתלמידיו, ובין היתר, לקולומבוס. הוא גם היה זה שהדריך את ואסקו דה גמה לקראת מסעו ההיסטורי סביב אפריקה.
הצופן של דה-וינצ’י וספר הזוהר
למעשה, ספרים רבים שנכתבו על ההיסטוריה של המדע קושרים בין הפופולאריות הרבה לה זכתה חכמת הקבלה במאה ה-17 באירופה (בין לא יהודים) לבין הנחת היסודות להתפתחות המדע המוכר לנו. הדים לכך אפשר למצוא בעקרונות רבים שמוצאם מחכמת הקבלה בספר רב המכר “הצופן של דה-וינצ’י”. בספרו רב המכר “יהודים, אלוהים והיסטוריה” טוען מאקס דימונט, כי לימוד הקבלה במאה השבע עשרה תרם לבנייתה של המהפכה המדעית של אותה מאה. הזוהר שתורגם קודם לכן ללטינית היה נפוץ ביותר בין מלומדי אירופה. גישתו של הזוהר לסדר המופתי של חוקי היקום ולכך ששום דבר לא קורה ללא סיבה השפיעה רבות על הולדת המחקר שמחפש חוקיות וסיבה לכל תופעה בעולמנו.
למעשה, כל מי שהחשיב עצמו באותה תקופה כמלומד מוביל בעולם התוסס של המדע הצעיר באירופה של המאה ה-17 למד קבלה. המדע של אותם ימים עירב תחומים שונים של מדע, מיסטיקה, אלכימיה וכן הלאה. המסדרים הסודיים של אותה תקופה, דוגמת הבונים החופשיים, עסקו רבות בלימוד ובפיתוח גרסאות שלהם לפירושי ספר הזוהר וליסודות חכמת הקבלה כדרך להשיג שליטה בגורל ולהביא קץ לייסוריה של האנושות.
הקבלה של ניוטון, לייבניץ וחבריהם
בספרו “דתו של אייזיק ניוטון” כותב פרנק עמנואל, כי “אייזיק ניוטון היה משוכנע שמשה רבנו שלט בכל סודות המדע”. כלומר, גם הוא האמין שמה שניתן על הר סיני זו לא דת אלא הסודות לשליטה בכוחות העולם. ניוטון השקיע את רוב זמנו בניסיון לפענח את סודות חכמת הקבלה ואת הקשר בין מעשה המשכן בספר שמות לבין חוקי היקום והמבנה שלו, והוא לא היה היחיד. גם לייבניץ, אבי המתמטיקה המודרנית כותב, כי “חברת העתיד המושלמת שנקראת אוטופיה תהיה מבוססת על קבלה, מתמטיקה, מיסטיקה ומכניקה”. האנשים אשר ייסדו את המדע המודרני למדו והתבססו למעשה על קבלה.
הוגי דעות אלו היו משוכנעים שלמקובלים הקדמונים הייתה השפעה מכרעת על הפילוסופים החשובים של יוון כמו אריסטו ואפלטון ושבעצם כל פעם שהאנושות זינקה קדימה, הייתה זאת חכמת הקבלה שדחפה, נתנה השראה והובילה למהפכה נוספת שקידמה את התרבות האנושית עוד שלב לקראת שלמות וגאולה.
להאזנה להרצאה ניתן להיכנס לאתר יוטיוב או לאוניברסיטה של חיים קבלה